חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית. אלו שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל. (מתוך אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל)
יהודה שטרנפלד שרד את גטו לודז', אושוויץ-בירקנאו ומחנות נוספים, איבד את כל משפחתו ולחם בשורות הפלמ"ח במלחמת העצמאות. שנים לאחר מכן, החליט לפעול להנצחת ניצולים אחרים שהיו "נצר אחרון" למשפחתם, אך נפלו בקרבות מבלי שיהיה מי שיפקוד את קברם. הוא נפטר בתחילתה של שנת 2021 כשהוא בן 90.
רב"ט אמנון זילברשפיץ, נולד בצפון טרנסילבניה. במלחמת העולם השנייה נשלח זילברשפיץ לאושוויץ עם הוריו, אחיו ואחותו, שם כולם נרצחו – חוץ ממנו. בסיום המלחמה הוא עלה ארצה, התאהב בשרה, נערה ירושלמית. הוא גויס בשנת 1948 לחטיבת גבעתי של ארגון ההגנה. ב-25 באוקטובר של אותה השנה הוא נהרג בקרב בבית גוברין.
2+טוראי ציפורה (פייגה) יעקובוביץ, שרדה את גטו אוושוויץ, עלתה באוניית מעפילים ארצה, שירתה ב"הגנה" במסגרת חטיבת "עציוני" – חטיבה מספר 6, היא חטיבת "ירושלים". ב-12 במאי 1948 פתחו חיילי הלגיון בהתקפה רבת עוצמה על משלטי הגוש. חמושים במשוריינים ובארטילריה, ומלווים בכוח מקומי רב מכפרי הסביבה, כבשו כמה משלטים בסביבות כפר עציון. למחרת, פרץ כוח הלגיון את ביצורי הכפר. נשות הכפר, ובהן ציפורה, מצאו מחסה במקלט, האויב לא הצליח לחדור לתוך המקלט ועל כן פוצץ את הבניין על יושביו, אשר נקברו תחת ההריסות. ציפורה הייתה בין למעלה ממאה מגיני הכפר שנפלו באותו יום, בת עשרים ואחת בנפלה.
2+טוראי עטרה (קריינדל) אברמסון, כל משפחתה נספתה בשואה, בתחילה הוגלתה למחנות הסגר בגרמניה, אחר כך הובאה למחנה המוות אושוויץ, אך היא שרדה. אחרי נדודים רבים היא זכתה להגיע ארצה. היא הצטרפה לכפר עציון, ומהר מאוד נקלטה במקום ובחברה, ורכשה ביטחון בשפה העברית. גם עטרה נקברה למוות תחת ההריסות של המקלט כשהיא בת 21 בנפלה.
2+ציפורה ועטרה הובאו למנוחת עולמים עם יתר חללי גוש עציון בקבר אחים גדול בהר הרצל בירושלים, בטקס ממלכתי שהתקיים ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949).
כחלק מפרויקט של היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ושל יד ושם לאיתור והנצחה של חיילי צה"ל ניצולי שואה שהיו נצר אחרון למשפחתם בגולה, שעלו לארץ ונפלו במלחמות ישראל מבלי שזכו להקים דור המשך לבני משפחתם.
הוקמה "אנדרטת נצר אחרון" בהר הרצל בירושלים בשנת 2004 לזכר העולים ניצולי השואה, שהגיעו לישראל ממחנות ההשמדה, ולאחר גיוסם לצה"ל ב-1948 נפלו בקרבות מלחמת העצמאות מבלי להותיר אחריהם שארים (שכן בני משפחתם הושמדו בשואה).
האנדרטה, פרי יצירתו של הפסל הישראלי מיכה אולמן היא עוצבה בצורה של בית עשוי אבן גיר, אשר התפרק והתמוטט. בסמוך לאנדרטה קבוע על לוח אבן הכיתוב:
"יד זיכרון לחללי נצר אחרון
שנפלו במערכות ישראל
הבית שהיה שם – ואיננו.
הבית שיכלו לבנות פה – ולא יקום.
הם היו נצר אחרון לביתם – ואינם."
על הוגה מפעל "נצר אחרון" יהודה שטנפלד, כתב דברים משה אורן דאז ראש תחום מפעלי הנצחה במשרד הביטחון:
"קודם למפעל נצר אחרון הייתה הנצחתם של חללים ניצולי שואה שאין להם שארים מפעלו האישי של יהודה שטרנפלד, אזרח מן השורה שמסירותו ועקשנותו הבלתי-נלאית הביאו בין היתר להקמת אנדרטת 'משֶבֶר לתקווה' ביער המגינים סמוך ללטרון…"
