הנדבך ראשון היה בנו אהובו רפאל הימן. עוד לא עברו שבועיים מהשמחה הגדולה של כ"ט בנובמבר 1947. השמחה על ההחלטה להקים מדינה יהודית. אבל אנשי הגבולות ידעו שהשמחה מעולה בסיכון. ורפאל, מראשוני קיבוץ עין צורים באדמות גוש עציון עשה את דרכו בשיירת אספקה מירושלים לגוש עציון.
ומארב מחבלים המתין להם בדרך. כשרפאל וחבריו יצאו בשיירה, הם לא ידעו שיקראו לה לאחר מכן, "שיירת העשרה". על שם עשרת נופליה, שירו וירו במחבלים הרבים, ועשו הכל עד הרגע האחרון, אבל רפאל בסופו של דבר, היה בין העשרה.
ואולי. אולי אברהם חשב שאת המחיר הכבד ביותר עבור המדינה העברית שבדרך הוא שילם. הזמן עבר והעצב נמהל בשמחת הקמת המדינה העברית, ה' באייר תש"ח, ואמנם הקרבות היו אימתניים, אבל לפחות היא קמה.
עד ששלושה שבועות אחרי השמחה הגדולה, זה קרה. בתוך ההפגזות הבלתי פוסקות על ירושלים, ירד ילדו שלו, דב הימן לעזור לאימו לאה בחנות המשפחתית שבשכונת גאולה. רק בן 13 הוא היה כשהפגז הירדני פגע בו והרג אותו. הפיצוץ היה מחריד ומחריש אוזניים.
כל כך מחריד, שאחותו של ישראל, חווה קרובלניק (לבית הימן) שמעה את הפיצוץ ויצאה לבדוק מה קורה עם בני משפחתה. פגז נוסף פגע בה והרגה, מעמיק את החור המשפחתי, את החלל בלב האומה.
ומה הייתי רוצה לעשות? הייתי רוצה ללחוץ על "ENTER" ולשלוח כבר את הפינה הזו. אבל יש לה המשך לפינה. כי המלחמה טרם נגמרה.
שלושה ימים. שלושה ימים בלבד אחרי ששכל את בנו וביתו ביום אחד. חצי שנה לאחר ששכל את בנו הנוסף. שילם אברהם מחיר נוסף. אחיו ישראל משה הימן, יצא למשמרת במסגרת תפקידו ב"משמר העם" ופגז פגע בו והרגו.
ממש באותם ימים, לחם הבן של אברהם ולאה, מאיר הימן גם הוא. כשאחת מבנות המשפחה ניסתה בדרך עקיפה, בפנייה למשרד הביטחון, לשחרר אותו מהמלחמה, נעמד אברהם על רגליו ואמר: "כל עוד יש לו שתי ידיים ושתי רגליים, צריך להילחם".
כ-70 שנים לאחר מכן, נינו של האח ישראל משה, יובל הימן שמו, נפל גם הוא בקרב גבורה בפתחה של עזה במבצע צוק איתן. כי עזה כמוות האהבה למדינה. הקורבן המשפחתי כבד מנשוא.
אבל אסיים במשפט נחמה שאמר האבא אברהם הימן ששכל ושילם כל כך הרבה. זה היה מספר חודשים אחרי הכרזת העצמאות, כשבנו הלוחם מאיר, הסיע אותו מירושלים לבני עטרות.
האב השכול אמר לבנו: "המחיר ששילמתי כבד. אבל עכשיו בדרך, עברנו מירושלים דרך רמלה ולוד, ואבן אחת לא נזרקה עלינו. אני מתנחם בני. קמה מדינה עברית. עכשיו אני מתנחם".
רסיסים ממגש הכסף, עליו ניתנה מדינת היהודים.
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה
