מבצע ריינהרד, היה השלב המרכזי בפתיחת ההשמדה ההמונית של יהודים בשואה. לאחר ניסיונות שביצעו הנאצים, בהם רצחו יהודים בשיטות שונות כמו ירי לבורות מוות והמתה במשאיות גז. לאחר זמן מה נטען כי שיטות אלה "איטיות מדי", ובנוסף, הן השפיעו על נפשם של החיילים הנאצים לרעה.
מבצע ההשמדה החל במרץ 1942. הוא נקרא על שמו של האחראי ל"פיתרון הסופי", ריינהרד היידריך, שנרצח בידי חברי המחתרת הצ'כוסלובקיה בפראג. במסגרת המבצע הקימו הנאצים שלושה מחנות השמדה – בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה, במטרה להפוך את הרג היהודים למתוכנן ותעשייתי יותר.
ריאיון עם שורדת השואה טובה פדר
רבים מאלו שהקימו את מחנות המוות והפעילו אותם היו כבר בעלי ניסיון, לאחר השתתפותם בתוכנית T4 , בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם. לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאת העם, הופנה כוח האדם של התוכנית אל השמדת היהודים.
בשלושה מחנות ההשמדה נרצחו כ-2 מיליון יהודים, והמבצע עצמו היווה את התחלתה של השמדת יהודי אירופה באופן מכני באמצעות תאי גזים.
המחנות הוקמו באזור הגנרלגוברנמן, שטחים פולניים שלא סופחו לגרמניה, והיו אזורים רחוקים מאוד משאר האוכלוסיה, ומוקפים יערות. היהודים גורשו תחילה מהגטאות באלימות קשה, הועלו על רכבות בקר, אליהן נדחסו כ-130 איש בקרון, ללא מים, מזון או תנאים הומינטרים. רבים מהם לא שרדו את הנסיעה הקשה, בעיקר בתקופות הקיץ. עד הרגע האחרון לא ידעו הנרצחים מה מצפה להם.
מוזיקה נעימה הייתה מתנגנת עם כניסת האסירים למחנה, על מנת ליצור אשליה ולהרגיע את הנכנסים טרם שילוחם לתאי הגזים. לאסירים נאמר שהם הגיעו למעשה למחנה עבודה בכפייה, ולפני כן עליהם לעבור חיטוי. לאחר מכן חולקו לקבוצות – נשים, חולים, מבוגרים וילדים וגברים. הקבוצה הראשונה נשלחה מיד להשמדה, ולאחר זמן מה גם הקבוצה השנייה.
חלק מהיהודים, על פי רוב צעירים ובעלי מבנה גוף בריא, נשלחו לעבודות כפייה שכללו הוצאת הגופות מתאי הגז, קבירתם או טיפול ברכוש שהותירו אחריהם הנרצחים.
"מבצע ריינהרד" נגמר בשנת 1943, לאחר מרידות של האסירים היהודיים בטרבלינקה ובסוביבור. אחרוני האסירים במחנות נרצחו ועיקר מאמץ ההשמדה עבר למכלול מחנות אושוויץ-בירקנאו.
