הדר שטרימר, ובגרמנית- Der Stürmer, החל להופיע באביב 1923, עוד הרבה לפני עליית המפלגה הנאצית. אז, עסק השבועון בשערוריות מעולם הפוליטיקה והשפיעה, אך תוכנו האנטישמי רק הלך וגדל. עורך העיתון, יוליוס שטריכר, לא חסך את דעותיו כי היהודים הם האחראים למשבר הכלכלי ,לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה ושיתף את קוראיו בעלילות דם ישנות ומזוויעות במיוחד.
בתחילת דרכו, העיתון לא זכה לפופולריות רבה אך עם עליית המפלגה הנאצית, בראשות היטלר, הוא צבר תאוצה ואמרותיו האנטישמיות נעשו למשל ושנינה בקרב אזרחי גרמניה. ב1933 הוא הגיע לתפוצה של כ-25,000 עותקים בשבוע, מה שהביא למסע התעמולה האנטישמי לעלות שלב, והמילים נעשו ברורות יותר. באותם זמנים האמרה שהיהודים הם האוייב הראשון במעלה של הגרמנים ושל האנושות כולה, נכתבה כבר באופן ברור ולא מרומז.
בכותרת עמודו הראשון של השבועון, הופיע הדרך קבע הסיסמה: 'Die Juden Sind Unser Unglück' ('היהודים הם אסוננו'). ב-1938 הגיעה תפוצת השבועון ל-500,000 עותקים, אך מספר קוראיו היה גדול הרבה יותר ככל הנראה . תפוצתו הייתה ערמומית במיוחד, שכן אז עוד היו כאלו אשר הביעו את התנגדותם לנכתב בו, ולעיתים קרעו את העלון או פגעו במקום הפצתו.
על כן העיתון הופץ במה שנקרא "לוחות תצוגה" אשר התחלפו מפעם לפעם. למשל תחנות אוטובוסים, רחובות מרכזיים, פארקים וקנטינות במפעלים. על יד לוחות התצוגה התקבצו 'משמרות שטירמר' אשר הגנו עליהן מפני קורעים. לוחות התצוגה של השבועון הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום ברייך השלישי.
השבועון פרסם תשע מהדורות בהוצאה מיוחדת, שיצאו בסמוך לכנסי המפלגה הנאצית בנירנברג, אשר הוקדשו לנושאים כגון הרצח אשר יהודים מבצעים במסגרת הדת שלהם, ופשיעה של יהודים בכל מיני תחומים.
ב1940 חלה ירידה בתפוצת השבועון, מעט עקב המחסור בנייר שנגרם כתוצאה מהלחמה הקשה, ובאופן כללי גם כי עקבות היהודים החלו להעלם מגרמניה. הגיליון האחרון של השבועון הופיע בפברואר 1945, והוקיע את צבאות בעלות-הברית שפלשו לגרמניה כמשרתי היהודים.
