היום, כ"א באדר, מציינים את יום ההילולא של רבי אלימלך מליז׳נסק שהיה אחד מגדולי החסידות בפולין. הוא ואחיו, רבי זושא, היו ידועים בתואר "האחים הקדושים". שמונה שנים מחייהם הם הקדישו למסע רוחני בגלות ועברו סבל ועינויים. מעולם לא ישנו יותר מלילה אחד באותה עיר ולא לקחו עימם אוכל ושתיה לדרכם וכמובן לבושים בבגדים בלויים שלא אפשרו לדעת מי הם צמד ה"נוודים".
כשהיו מגיעים לעיר מסוימת היו פונים לאכסנייה ושוכבים לישון על הרצפה, בחצות הלילה הם היו קמים ובוכים על צער השכינה, על בית המקדש שחרב ועל אחיהם היהודים בגלות.
מספרים, שבאו רבנים גדולים אל המגיד ממזריטש ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, הפנה אותם המגיד לרבי אלימלך ורבי זושא. כשהגיעו לבית המדרש שבו למדו, מצאו את האחים לבושים בבגדים פשוטים ויושבים על הרצפה. כשביקשו מהם תשובה לשאלתם, ענו להם האחים שהם לא יכולים לענות על השאלה מכיוון שמעולם לא היה להם רע.
חיבורו "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו אשר נערכו לפי סדר פרשיות השבוע. דברי התורה נאמרו על ידי רבי אלימלך בשבת ונכתבו על ידי בנו מיד בצאת השבת. ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות, ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת.
רבי אלימלך נפטר בכ"א אדר, ונקבר בעיר שבה התגורר, ליז'נסק. קברו הפך למוקד מוקד משיכה לאנשים רבים, והתכנסויות גדולות נערכות במקום ביום השנה לפטירתו. כהכנה לתפילת שחרית מידי בוקר, חיבר רבי אלימלך תפילה קצרה, המבקשת לראות את הטוב בכל אדם.
רבי אלימלך משאיר לנו צוואה- לאהוב כל אדם ולבד את דעותיו של האחר ולבחור לדבר בשיח מפרגן, שיח מאמין אחד כלפי השני. "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך". אמן כן יהי רצון.
