היתכן שסמ"ר בראל חדריה שמואלי הי"ד ידע והרגיש שסופו קרב? שנה וארבעה חודשים לפני נפילתו, באפריל 2020, הוא סיכם במילים מצמררות את חייו הקצרים, נפרד מהמשפחה ומהחברים, והודה על הזכות להגן על עמו וארצו – גם אם יצטרך לשלם על כך בחייו.
כך כתב:
"לכל החברים והחברות וגם למשפחה שלי! כמה מילות סיכום לפני שאני מסיים את התפקיד שלי כאן. אני אוהב את כולכם, אני אתגעגע לכולכם המון המון! אל תתגעגעו אליי (אל תשכחו שאני רואה הכל ). אין יותר שמח ממני שנפלה בחלקי הזכות להגן על מדינת וארץ ישראל, המדינה והארץ שלי, להגן על המשפחה, החברים והחברות, והעם שלי. זאת זכות גדולה, ואם כבר למות אז רק ככה!".
"אני אוהב אתכם המון המון המון, אין אפילו דבר אחד שאני מתחרט עליו שעשיתי בחיים. נהניתי, צחקתי, בכיתי, וחוויתי הכל מהכל. וואלה היו לי חיים ממש כיפיים יחסית לילד בן 20 וקצת. מצטער אם פגעתי במישהו, זה באמת לא בכוונה! אני אוהב את כולכם ואתגעגע אליכם המון. תשמרו על עצמכם ואני אעזור לכם בזה, בקיצור אני חייב לטוס יש לי פעילות על הראש. באמת הייתי כותב לכולם באופן אישי אבל אין לי כוח. איתי ואיתי, דן, רביד ורביד, אוהד ובן וגיא ומשש ורון ורז ובקיצור חדר 5, הדר וזיו וחופית ושחר ושירה ורוני ויובל ותמר ורותם ורותם וכולם, כל החברים מהמכינה, מבית הספר, מהצבא, מהבית, ומכל מקום בעולם. אוהב את כולם!".
