מפעם לפעם אנו שומעים על תפקידם החשוב של מכשירי האקמו במערכה להצלת חולי הקורונה הקשים: מכשירים נוספים נרכשו ונדמה כי למכשור זה ישנו תפקיד מכריע במחלקות הטיפול נמרץ בבתי החולים.
שרון עינב, סגנית מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבית חולים שערי צדק פירסמה טקסט בו היא עושה סדר בכל מה שקשור למכשירי האקמו ובנוסף מצביעה על הדבר שיותר מכל מקשה על הטיפול בחולים.
כך כתבה שרון עינב:
הפעם פוסט על אקמו: במאמר שפורסם, פרסום של "רשם האקמו" הבינלאומי, מתוארת התמותה המתוקננת בקרב 4800 חולי קורונה על אקמו. ההישרדות נפלה מ 36.9% ל 58.9% לאורך זמן. חולה ממוצע מחובר למכשיר 5 שבועות.
אקמו הוא מכשיר נפלא ואני הראשונה שתומכת בשימוש בו כאשר המצב מצדיק זאת. אז נשאלת השאלה למה ההישרדות יורדת.
1. יש משמעות למיומנות /נסיון בטיפול באקמו. במקומות מתוקנים הטיפול באקמו ניתן רק במרכזים מיומנים.
2. כח האדם המוקדש לכל חולה. בבריטניה במרכזי אקמו לכל חולה מוצמדות 2 אחיות עם הכשרה בטיפול נמרץ ואקמו, שני רופאים ושני פמפיסטים. בבריטניה התמותה עמדה וממשיכה לעמוד על כ 45%. במקומות "אחרים" (לא נגיד איפה), אחות אחת מטפלת ב 3 חולים על אקמו. הפמפיסט אמור לעבוד במקביל גם בניתוחי לב וגם עם חולים על אקמו והרופא היחיד לפעמים לא עסוק בהחייאות במחלקות, בייעוץ למחלקת הקורונה הקורסות, בהחלפת צנרות בוריד מרכזי בחולים ספטיים בפנימיות, בקבלת פצוע טראומה בחדר מיון ובעוד. הרבה עוד.
3. בחירת המטופלים שיש להם סיכוי. כן, בחירה. כן, רופאי טיפול נמרץ עושים את זה יום יום מכיוון שאין מספיק מיטות טיפול נמרץ בשום בית חולים במדינת ישראל. הבה נפסיק להתייפיף. רופאים "בוחרים" חולים לצנתור, "בוחרים" חולים לנתח, "בוחרים חולים לאנטיביוטיקה אמפירית, "בוחרים" חולים לכמותרפיה וגם "בוחרים" חולים לאשפוז בטיפול נמרץ ולאקמו. אז אל תהפכו אותנו למפלצות על כך. וכאשר יש לחץ של "תעשו הכל" זה לא משפר תוצאות- זה מרע אותם.
אז מה המסקנה?
אקמו בתנאים קשים כמוהו כהמראה במטוס, חיבור לטייס אוטומטי בלי צוות במשך כמה שבועות ותקוות לטוב. בהצלחה לכולם.
ולמי שעוד לא הבין – לא חסרים מכשירי אקמו. חסרים מרכזי אקמו, חסרות הנחיות ברורות, אחידות, לאומיות, את מי לחבר לאקמו. ובעיקר חסר צוות. אחזור על זה: חסר צוות. הלו – מישהו מבין קובעי המדיניות שומע? חסר צוות.
