את האימה ששררה ביום שלישי, 11 בספטמבר 2001, קשה מאד לשכוח. אסון התאומים שהתרחש בארה"ב עדיין חקוק היטב בזכרונם של רבים, וביניהם גם אצל סולן להקת 'התקווה 6', עמרי גליקמן – שהיה אז חייל צעיר ומודאג במיוחד, משבאותו הזמן משפחתו נסעה לניו יורק. היום (שבת), 20 שנה אחרי, גליקמן משחזר את התחושות.
כך כתב:
"זוכרים איפה הייתם באותו היום? יום רגיל בצה״ל. שעות אחר הצהריים. אני בן 19. מתחיל לסכם את היום ולהתקפל מאגף תביעות ונזיקין במשהב״ט שם שירתתי כחוקר תביעות. מת להגיע הביתה ולשבצר את חדר החזרות המאולתר שבנינו אני ואורן במרתף ולנגן כל הלילה. דה ג׳ובניק לייף. פתאום הדיווחים. 'תאונת מטוס בפסגת התאומים'".
"באותם ימים אחותי הגדולה דנה וסבתא שלי נמצאות בניו יורק, אבל שום דבר מאותה 'תאונה' לא מעורר בי דאגה. עדיין. אנחנו פותחים את הטלוויזיה. אני עם התיק על הגב. מוכן לצאת. בדיוק תמונה של פגיעת המטוס השני. פיצוץ אדיר. שוט בלתי נשכח ובלתי נתפס עד היום. בניין אחד בוער ולצדו הבניין השני שבדיוק נפגע מהמטוס השני. הלם הלם הלם. התיק נשמט מעליי ואני קופא".
"אני זוכר את התגובה ההזויה של המפקד שלי באותה שנייה: 'זה בן לאדן הזה – טרוריסטים!'. ואני אין לי שמץ מי זה בן לאדן הזה כן? פעם ראשונה שומע את השם, עדיין מנסה לקלוט את התמונות המחרידות מהעיר הזאת שאני כל כך אוהב. אגב ניו יורק, היא אהבה ענקית שלי. ביליתי שם כל קיץ במשך שנים- משפחה רחבה שלי מפוזרת בעיר, בניו ג׳רזי, לונג איילנד, והיא עד היום אחד המקומות האהובים עליי בעולם. והנה, נוגסים לי בתפוח הגדול".
"וזה רק ממשיך להסתבך: הפנטגון, טיסה 93, החשד לטיסות נוספות שנחטפו, וכמובן הקריסה. הקריסה הכפולה והבלתי נתפסת של מגדלי התאומים. מה אני לעזאזל רואה?! בלתי נתפס. אני חוזר פה על צמד המילים 'בלתי נתפס' כמה פעמים כי עד היום כשאני רואה את צילומי המטוסים מתנגשים במגדלים, המוח לא מתרגם טוב את האינפורמציה. פשוט לא קולט את העצמה, הזווית, המהירות, האימה, האש והתופת. זה טו מאץ׳. התיעוד הזה פשוט לא הגיוני לתפיסה האנושית השפויה".
"כמובן שהדאגה לסבתא ולדנה בשלב הזה כבר בעיצומה. ובעידן של סלולריים פשוטים ורשת שקורסת בעת אסון זה היה קשה לקבל מהן אות הרגעה שהכל בסדר. לבסוף אנחנו מבינים שהן רחוקות מאיזור הסכנה והן בטוחות לחלוטין. אלוהים. באותו יום הייתי דבוק למסך, עד השעות המאוחרות של הלילה. כבר לא ניגנו, דבר חריג באותה תקופה. והעולם השתנה ברגע. חטף זעזוע מוח רציני. התיחכום של האכזריות והרוע שבר את כל השיאים והותיר אותנו פעורי פה. 20 שנה עברו, וזה עדיין בלתי נתפס. איפה אתם הייתם ב-11.9.2001?".
