מדינת ישראל חווה בימים אלו ממש את הגל הרביעי של הקורונה, המכונה "גל הדלתא". התחלואה גבוהה, מספר החולים קשה ממשיך לעלות וכל יום הוא מלחמה חדשה של צוותי הרפואה נגד הנגיף. אז למה, דווקא בימים אלו שמאופיינים בלחץ ובצורך בלתי פוסק בשירותי בתי החולים בישראל, שבעה מתוכם מחליטים לעבור למתכונת חירום?
בישראל יש שלושה סוגים של בתי חולים- ממשלתיים, שזוכים למימון מלא מהמדינה ונמצאים בבעלותה. פרטיים, שנמצאים בבעלות אחרת- של קופות חולים למשל, או של חברה פרטית. והסוג השלישי, זה שלא ברור איפה הוא נמצא, אלו בתי החולים הציבוריים- שבע בתי חולים שנמצאים בבעלות משותפת של עמותות (לדוגמה עמותת נשות הדסה, או לניאדו), ושל המדינה. בתי חולים אלו הם הדסה ושערי צדק בירושלים, לניאדו בנתניה, מעייני הישועה בבני ברק, ובתי החולים בנצרת.
החוסר במעמד ברור לבתי החולים מציב אותם בבעיה מובנית, בהתחשב בעובדה שכלל בתי החולים בארץ הם גרעוניים (מפסידים כסף). בעוד שלחובות של אלו הממשלתיים המדינה דואגת, היא מתנערת מהפסדי בתי החולים הציבוריים. ולא רק זאת, אלא שבעקבות החובות היא מחייבת אותם להעניק טיפולים מסוימים בהנחה, כדי לכסות על החוב.
מצב זה קיים כבר שנים רבות, אבל עם פרוץ נגיף הקורונה, במרץ 20', הבינה המדינה שהגיע הזמן לשנות. הממשלה קיבלה החלטה על העברת כספים (למעלה מ-700 מיליון ₪) לבתי החולים, אבל היא לא מומשה. וכך קרה שוב, ושוב.
עם פרוץ הגל הרביעי, ראו בתי החולים כי העומס גדל, והכספים לא מגיעים ואפילו לא הוסדרו בחוק התקציב. לכן, ביום רביעי שעבר, הכריזו מנהלי בתי החולים על שורת עיצומים- העיקרי שביניהם הוא הפסקת קליטת חולי קורונה חדשים ומעבר לעבודה במתכונת חירום. טענת המנהלים הייתה שהם הגיעו לנקודת שבר, ושללא הכספים הם לא יכולים להמשיך ולטפל בחולים כראוי.
מאז ועד היום, מתכונת החירום נמשכת ובתי החולים מטפלים רק בחולים הזקוקים לטיפול מציל חיים. היום, בישיבת חירום של השדולה למען בתי החולים הציבוריים שנערכה בבית החולים הדסה, קיבלנו כמה פרטים נוספים אודות המשבר. בין השאר, בישיבה אותה הובילו יו"ר השדולה ח"כ קטי שטרית ויו"ר ועדת הבריאות ח"כ עידית סילמן חשפה יו"ר ועד עובדי הדסה ניצה שמש, כי הסכום אותו הם מבקשים עומד על כ-350 מיליון ₪ נוספים.
המריבה התקציבית והתקשורתית לא תמה שם- בעוד שבמשרד הבריאות טוענים כי "במקום שמנהלי בתי החולים יתעסקו בהשמצות מופרכות, מוטב שישובו לעבודה ולא יובילו לפגיעה במטופלים", המנהלים נפגעים מיחס זה וטוענים כי כל מבוקשם הוא לעבוד ולטפל בחולים- אבל שכרגע הם לא יכולים לעשות זאת, ללא הכספים שהובטחו להם.
