היראו אונודה הוסמך כקצין מודיעין צבאי היפני, וב-26 בדצמבר 1944 במלחמת העולם השנייה הוא נשלח לאי לובאנג בפיליפינים. לפני שהוא יצא המפקדים שלו הורו לו לסכל את פלישת האויב לאי כולל הריסה של מסלול ההמראה והנחיתה והמזח במפרץ שהיה באותו זמן בשליטת היפנים. בנוסף, נאמר לו שאסור לו להיכנע בשום תנאי או לשים קץ לחייו.
כשהוא הגיע לאי הוא מצא שם את שאר החיילים היפנים, אלא שהקצינים הבכירים שהיו באי לא נתנו לו לבצע את ההוראות שהוא קיבל. הדבר הקל על הכוחות של צבא ארצות הברית והפיליפינים להגיע לאי ולכבוש אותו בפברואר 1945. תוך זמן קצר כל החיילים היפנים שבאי נהרגו או נכנעו חוץ מאונודה ועוד 3 חיילים יפנים נוספים. הוא הורה לקבוצה לברוח לגבעות הסמוכות.
מתוך מחשבה שהמלחמה ממשיכה, אונודה וחבריו המשיך לחיות בהרים שבאי אליהם ברחו. באוקטובר 1945 הם יצאו לצוד פרה כדי לאכול ונתקלו בכרזה שמבשרת שהמלחמה נגמרה. הכרזה הושארה על ידי המקומיים אבל החיילים יפנים בחרו שלא להאמין לשום כרזה, והסיבה – קבוצה אחרת נורתה על ידי מקומיים מספר ימים קודם לכן. אונודה וחבריו חשבו שהכרזות הם בעצם תרמית שתגרום להם לצאת מהמחבוא.
בסוף 1945 הוטלו באזור כרזות נוספות ביפנית עם הוראות כניעה מהגנרל טומויוקי ימאשיטה מפקד הארמייה ה-14 היפנית. גם הפעם הכוח בחר שלא לצאת מהמסתור. הם בדקו את הכרזרות היטב והגיעו למסקנה שהם מזויפות.
בספטמבר 1949 פרש אחד מהחיילים היפנים מהמסתור באי והסגיר את עצמו לידי הצבא הפיליפיני אחרי שהוא חי כחצי שנה לבד בהרים. הדבר לא גרם לשאר החיילים להישבר אלא הביא אותם לנקוט בזהירות יותר גדולה .
ב-1952 הוטלו באזור מכתבים ותמונות מבני המשפחה שלהם עם בקשה להיכנע. כצפוי, הם חשבו שוב שזאת הונאה. ב-7 במאי 1954 אחד מהחבורה נורה ונהרג מאש של יחידת החיפוש שסרקה אחריהם. אונודה הוכרז רשמית כחלל בדצמבר 1959.
בינתיים באי נותר אונודה יחד עם חייל נוסף. הם המשיכו לחיות במסתור עוד 18 שנה. באוקטובר 1972 נורה החייל השני ואונודה נשאר לבד. התקרית עוררה תשומת לב וגם תקווה שאולי הוא עדיין בחיים ולכן נשלחו אחריו משלחות חיפוש.
ב-20 בפברואר 1974, נוריו סוזוקי מקולג', מטייל יפני מצא את אונודה אחרי שחיפש אותו. אונודה סירב להיכנע עד שהוא לא יקבל פקודה מקצין גבוה ממנו בדרגה. סוזוקי חזר ליפן עם תמונה שלו ושל אונודה כדי שתהיה הוכחה לפגישה המשותפת שלהם. הממשלה היפנית איתרה את המפקד הישיר של אונודה, רב סרן טניגוצ'י שהיהכבר מוכר ספרים ספרים בזמן זה, והוא נשלח להורות על כניעה. הוא טס ללובאנג והודיע לפקוד שלו שהמלחמה הסתיימה בהפסד של יפן והורה לו להיכנע.
ב-9 במרץ 1974, אחרי 29 שנים במסתור, אונודה סוף סוף נכנע בהוראת מפקדו הישיר. הרובה שלו מסוג אריסקה היה כשיר ומוכן לקרב. הוא לקח איתו גם את החרב שלו וגם 500 כדורים וכמה רימוני יד.
למרות שהוא הרג 30 פיליפינים מקומיים בתקריות שונות לאורך השנים, ממשלת הפיליפינים התחשבה בנסיבות ואונודה זכה לחנינה מהנשיא פרדיננד מרקוס.
כשהוא חזר ליפן הוא צבר פופולריות אדירה ודרשו ממנו לרוץ לבית הנבחרים היפני. הוא כתב ספר בשם "אין כניעה: מלחמת שלושים השנים שלי" שבו הוא תיאר את מה שקרה לו כלוחם גרילה בפיליפינים. הוא ראה איך יפן השתנה ולכן הוא מאס באור הזרקורים בגלל הריחוק מהמסורת היפנית ומהפטריוטיות שהייתה. אונודה נפטר בשנת 2014 בגיל 91.
