אחרי 'לא נרגע' המרגש על פוסט הטראומה שלו, 'בלתי מנוצח', והשיר היפהפה על אשתו 'ברית' – המוזיקאי אביחי הולנדר חשב שהכל נגמר. היום (ה'), הוא חושף את הפגיעה הקשה שעבר במיתרי הקול בדיוק כשהקריירה שלו התחילה להרקיע שחקים, ועל החרדות שבאו בעקבותיה – כשהמפחידה מכולן הייתה השאלה האם המסע שלו ייעצר והוא יצטרך להפסיק לשיר.
כך כתב:
"כלום לא מובן מאליו. לפני שלושה שבועות, באמצע הופעה, איבדתי את הקול. זה היה אחד הדברים ההזויים והמפחידים שקרו לי עד כה במסע הזה, אשכרה לא הצלחתי לשיר ולמזלי נפלתי על קהל מחבק ואוהב שהכיר כבר את השירים, אני ניגנתי והם שרו והצילו אותי".
"הלכתי להיבדק אצל מומחית והיא מצאה אצלי שטפי דם במיתרי הקול שהגיעו ככל הנראה ממאמץ יתר. היא הפצירה בי להפסיק לעשן, לשתות בכמויות, לקחת תרופות מסויימות ולשתוק. מתי אוכל לשוב לשיר? שאלתי בצרידות מוגזמת והיא ענתה שאין לדעת".
"ככה נכנסתי למעין ויפאסנה של שבועיים בהן תיקשרתי עם אנשים בפתקים והרגשתי כלוא בתוך הגוף שלי, הופעות התבטלו ואני חשבתי שזה נגמר. כל החלום שלי והמסע הזה נעצר. השתבללתי לתוך עצמי והייתי לחוץ, מדוכא ומכונס ועם זאת, אחרי שקיבלתי את רוע הגזירה סופסוף הקשבתי".
"משהו בחוויה הזאת היה מטלטל ומדהים, פתאום להביט מהצד, לחשוב טוב לפני שאני מדבר, לא לצעוק יותר, להבין מה עוברים אנשים שאינם יכולים להתבטא בקלות וזה פתח אותי ברמות אחרות, הבנתי כמה אני אוהב לשיר וכמה בלי זה אין בי חיות וכמה הכל יכול ברגע להיעלם וכמה הכלי הזה של דיבור ושירה הם יקרים וצריך להשתמש בהם נכון ולא להשחית ולבזבז מילים".
"אחרי שלושה שבועות של סטרואידים, כדורים לרוב ותהליך שיקומי חזרתי לעצמי והשבוע תודה לאל חזרתי בכל הכוח ואני מסיים שבוע מוצלח של הרצאות והופעות. רוצה לומר סליחה לאלו שלא הגעתי להופיע להם למרות שקבענו ולאלו שהיו צריכים לסבול אותי שותק ולחוץ, דממה רועמת שכזו שוודאי תיסכלה כמה מהסובבים אותי".
"רוצה לומר תודה לצוות שלי שהמשיך לתפקד על אף החרדות שלי, לקהל שהמשיך לשיר בשבילי ותודה מיוחדת לחיים פנירי המורה והפסיכולוג לפיתוח קול שלי, שמעבר לאהבה שיש לי אליו הוא נתן לי ביטחון ברגעים הקשים והחזיר אותי לחיים, ממש כך".
