השבועות האחרונים היו מלאי פחד וחרדה עבור כולנו, קל וחומר עבור ילדינו. השגרה כבר כאן (יש שיגידו מהר מהצפוי), והיא מזמנת איתה לא פחות התמודדויות מאשר מימי הלחימה עצמם. איך תוכלו לזהות שילדכם סובל מחרדה מתמשכת ואיך תרפדו את החזרה לשגרה בצורה רכה ככל הניתן? יצאנו לשוחח עם אתי ענבל סגרון – מטפלת רגשית ומנהלת מרכז רב תחומי "המיגדלור" – לטיפול בבילדים ונוער עם הפרעת קשב ולקויות למידה, שעשתה לנו סדר בדברים ונתנה לנו כלים להתמודדות החדשה של ילדינו עם החזרה לשגרה לאחר ימי הלחימה הקשים.
לפני הכל, איך מכינים את הילדים לחזרה לשגרה בצורה מיטבית?
"אנחנו צריכים לשבת עם הילדים ולהתחיל לדבר איתם רגשות", פותחת אתי, "אני מאד מאמינה בלדבר רגשות, זאת אומרת למצוא בגוגל לוח רגשות, לשאול אותם מה הם מרגישים עכשיו, לרשום את זה על דף, לשאול אותם מה גורם להם להרגיש ככה, ואיפה הם מרגישים את זה בגוף. אם הם אומרים לנו פחד או חשש, לשאול אותם איפה הם מרגישים את זה בגוף, בראש, בבטן, בלב, בידיים… איך הגוף מגיב? אנחנו צריכים לשאול אותם 'מה אתה צריך כדי להמשיך הלאה ולחזור לחיים הרגילים?' להקשיב טוב טוב למה שהם אומרים, ולרשום כל מילה. כשאנחנו רושמים, אנחנו בעצם נותנים להם לראות שהמילים לא פורחות באוויר, אלא אנחנו מקשיבים להם. ככה הם גם שומעים את עצמם ומבינים מה הם צריכים מאיתנו כדי להמשיך הלאה".
למה כדאי לנו לשים לב, מהן "נורות האזהרה" שמסמנות לנו שלילד נשארו חרדות שצריכות התייחסות?
"במידה וחוששים שלילד נשארו חרדות", אומרת אתי, "יש לשים לב למספר דברים, כמו למשל, אם ילד מסרב לקום לבית הספר, מסרב לצאת מהממ"ד, רוצה לישון רק בממ"ד, לא מרגיש בטחון לצאת מהבית אולהפרד מההורים. זה יכול להיות גם אם הילד בוכה הרבה, מתכנס בעצמו, מבלה שעות במסכים, צריכים לברר ולראות אם זה לא יושב על חרדה".
במידה וזיהינו חרדה או קושי, איך ניתן לעזור לילד להתגבר על החשש ולהתמודד נכון עם החזרה לשגרה?
"פשוט לשבת ולדבר איתו בשיחה פתוחה", אומרת אתי, "ולראות מה הוא צריך. אם אתם רואים שאתם מסתדרים לבד והשיחו אתכם עוזרות לילד – אז מעולה. אפשר לקחת סיפורים בהתאם לרמה ולגיל של הילד, להקריא, לדבר על מה שקרה לילד אחר, או אם אתם רואים שזה ממש חמור, לא להתבייש לקחת אותו לאיש מקצוע. בחרדות ופחדים צריך לטפל, אחרת הילד נתקע בשלב הזה ולא מסוגל להמשיך הלאה ולחיצור לעצמו חיים טובים, מאושרים ומסופקים".
