מכירים את זה שאתם מרגישים שמשהו קצת מוזר אתכם לאחרונה? אתם עצבניים יותר, מתקשים להתרכז, חושבים יותר מדי או פשוט עוברים תקופה לא משהו. במקום לתת לזה לחלוף, אתם פותחים את גוגל וכותבים: "למה אני מרגיש ככה?" כמה חיפושים אחר כך, אתם כבר קוראים על הפרעה כזו או אחרת ומשוכנעים שהתסמינים מתארים בדיוק אתכם. פתאום התנהגות שהייתה עד אתמול חלק מהאופי שלכם הופכת ל"סימן", ותחושה זמנית (ונורמטיבית) מקבלת שם ואבחנה.
הבעיה היא שאנחנו מזהים את עצמנו כמעט בכל דבר
רשימות תסמינים באינטרנט נוטות לתאר חוויות אנושיות שרבים מאיתנו מכירים: קושי להתרכז, דחיינות, חרדה, שינויים במצב הרוח, מחשבות חוזרות או קושי לקבל החלטות. כשאנחנו כבר חוששים שמשהו לא בסדר איתנו, קל במיוחד למצוא את עצמנו בתוך הרשימה ולתת לה משמעות גדולה יותר ממה שמגיע לה. אלא שאבחנה של הפרעה נפשית אינה מסתכמת בכמה תסמינים שמצאנו בגוגל – היא דורשת בחינה מקצועית של התסמינים, העוצמה שלהם, משך הזמן שבו הם קיימים והמידה שבה הם פוגעים בחיי היום-יום.
והיום, המידע הזה כבר לא נמצא רק בגוגל. סרטוני טיקטוק, פוסטים באינסטגרם, פורומים וסיפורים אישיים מציעים לנו אינספור הסברים להתנהגות שלנו. לפעמים דווקא סיפור של אדם זר גורם לנו לחשוב: "רגע, גם אני כזה." מכאן הדרך לאימוץ של תווית חדשה על עצמנו יכולה להיות קצרה מאוד.
כשמילים כלליות נשמעות כמו אבחנה
אחת הבעיות באבחון עצמי דרך האינטרנט היא שההסברים שאנחנו מוצאים שם משתמשים לעיתים במילים רחבות מאוד כדי לתאר תופעות הרבה יותר ספציפיות. למשל, חיפוש על OCD יכול להציג בפנינו את הביטוי "מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן" – משפט שקל מאוד להזדהות איתו. הרי מי מאיתנו לא נתקע לפעמים על אותה מחשבה וחוזר אליה שוב ושוב?
אבל המונח הזה לבדו לא הופך את המחשבה ל-OCD. אדם יכול לחשוב בכל יום מחדש אם מערכת היחסים שלו מתאימה לו, להתלבט לגבי העבודה שלו או לחזור שוב ושוב לשאלה שהטרידה אותו – ועדיין לא לסבול מ־OCD. באבחנה קלינית מדובר בדפוס מורכב וספציפי יותר של אובססיות וקומפולסיות, ולא בעצם העובדה שמחשבה מסוימת חוזרת.
למשל, מחשבה כמו "אם לא אכבה את האור בדיוק בדרך מסוימת, משהו נורא יקרה", שמייצרת חרדה ודחף לבצע פעולה כדי לנטרל אותה, נמצאת הרבה יותר קרוב למה שמתארים כשמדברים על אובססיות וקומפולסיות. לכן ההבדל בין "יש לי מחשבה שחוזרת על עצמה" לבין "יש לי OCD" הוא הרבה יותר גדול ממה שרשימת תסמינים בגוגל עלולה לגרום לנו לחשוב.
וזה בדיוק העניין: האינטרנט נותן לנו מילים שמתארות חוויות אנושיות אמיתיות, אבל אנחנו עלולים בטעות להפוך את המילים האלה לאבחנות.
לא כל התנהגות מצריכה הגדרה
אולי הגיע הזמן לזכור שלא כל עצב הוא דיכאון, לא כל קושי בריכוז הוא הפרעת קשב, ולא כל מחשבה שחוזרת על עצמה מעידה על הפרעה. אנחנו בני אדם, ולפעמים אנחנו פשוט עוברים תקופה קשה, מתנהגים בצורה לא אידיאלית או חווים רגשות לא נעימים. ואם משהו באמת מטריד אותנו או פוגע בתפקוד שלנו, גוגל יכול להיות מנוע חיפוש מידע מצוין ושימושי – אבל לא המקום שיכול לתת לנו חוות דעת פסיכולוגית על החיים שלנו.
