פברואר 2008, בית המשפט המחוזי בת"א מתקן עוול היסטורי וקובע כי אין כלל הצדקה לשלילת זכאותם של יהודי טוניס לפיצויים על נרדפותם בתקופת השואה.
אכן, גם לצפון אפריקה הגיעו ציפורני הנאצים ימ"ש. חלקם נלקחו למחנות כפייה, חלקם הועמסו לאירופה והושמדו יחד עם שאר אחיהם היהודים.
אחד מגדולי הפייטנים במאה ה-20, ר' אשר מזרחי, נולד בירושלים של שכונת ימין משה הספרדית ושימש שם כחזן ומוזיקאי. לאחר מאורעות תרפ"ט סומן ע"י הערבים כתומך בציונות, ככל הנראה כי הקשיב להמלצת ארגון ההגנה לחדול מחבישת תרבוש על הראש בהופעותיו, ולאחר שקיבל איומים על חייו החליט לערוק לתוניס ולהמשיך שם את פעילותו המוזיקלית.
כששלטון וישי התחרה עם הנאצים ימ"ש מי יותר אנטישמי, גם הוא היה שם. וכשראה את מה שאנו לא מסוגלים אפילו לדמיין, זעק מקירות ליבו "אנא, בחסדך תרוממני. די! נפשי סבלה חרפת שכני!".
המשפט אותו זעק, הוא חלק מהפיוט הנפלא "אנא בחסדך" שנכתב בשנות מלחמת העולם השנייה ע"י ר' אשר מזרחי, מגדולי הפייטנים והמשוררים שקמו לעדה הספרדית במאה ה-20. תחת קולמוסו עלו פיוטים רבים מוכרים כ"חביבי", "בתי צאי", "למולדת שובי רוני", ועוד ועוד.
1+לפיוט שלושה בתים באקרוסטיכון "אשר", ובהם ר' אשר מזרחי מבטא את הכמיהה לגאולה ולהחזרת העבודה בבית המקדש – כהנים מקריבים, לויים שרים וישראל משתחווים, כמו גם שופטים מכהנים ובחורים שהופכים לשוטרים – חיילים במילותנו שלנו. בבית האחרון הוא מתאר את האימה שתאחז באומות כשישובו ישראל למלוך בירושלים.
את מילות הפיוט שלח ר' אשר מזרחי למלחין הדגול רחמים עמאר (נגילה, חביבי, ועוד…) והוא שחיבר לו את הלחן הקסום במקאם חיג'אז-קאר, בו התחינה בפזמון "אנא בחסדך תרוממני" הופכת לזעקה היוצאת מקירות הלב כמו גם ההמשך "די! נפשי סבלה חרפת שכני". אפשר רק לדמיין איזה זוועות עיניו ראו כשזעק זאת.
על אף כל זאת, בעיקר בזכות לחן הבתים השמח, הפיוט נחשב לחגיגי למדי ועל כן נוהגים לשוררו בשולחן שבת, בחגים ובשמחות.
יום השואה תשפ"א, ובהחלט די, סבלנו חרפת שכנינו, פשוט די.
האיזנו לפיוט "אנא בחסדך":
https://www.youtube.com/watch?v=_EDM8p-wKeE
מילות הפיוט:
אָנָּא בְּחַסְדְּךָ תְּרוֹמְמֵנִי
דַּי נַפְשִׁי סָבְלָה חֶרְפַּת שְׁכֵנִי
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶךָ
הַרְאֵנִי בְּבִנְיַן בֵּיתֶךָ
כּוֹהֲנַי יַקְרִיבוּ עוֹלוֹתֶיךָ
יִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ
שׁוֹפְטַי יֵשְׁבוּ בַּשְּׁעָרִים
וּבַחוּרַי יִהְיוּ לְנוֹטְרִים
לְוִיִּים יָשִׁירוּ לְךָ שִׁירִים
אָז תִּתְרוֹמַם בְּפִי יְשָרִים
רְעָדָה תאחֲזֵם יוֹשְׁבֵי אִיִּים
כִּי מֶלֶךְ מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם
מַעֲדַנֵּי אָשֵׁר יִתְּנוּ כִפְלַיִם
עַל הָרֵי יְהוּדָה וְהַרְרֵי אֶפְרַיִם
הראל מקייס הוא חוקר משנת חכמי ספרד, מוסמך לרבנות ובעל תואר שני בחינוך. ניתן לחפש פינות על פיוטים נוספים תחת – "#ידידי_השכחת?" בפייסבוק.
