"אם לאווה היה סטורי…" מכירים, נכון? לפני כשנתיים יצא לאור הסרט "הסטורי של אווה", שהוא למעשה מיזם להנצחת השואה, בו סופר סיפורה של אווה היימן ברשת החברתית אינסטגרם, המבוסס על היומן האישי אותו כתבה אווה היימן בשנות השואה ברומניה. אבל האם ידעתם שחוץ מ"היומן של אווה" המפורסם, קיימים יומני שואה נוספים ולא פחות חשובים? קבלו הצצה לכמה מהם.
יומנה של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק נקרא גם: "הבית האחורי, רישומי יומן 14 ביוני 1942 – 1 באוגוסט 1944", והוא מבוסס על יומנה האישי של אנה פרנק, שהייתה בת 13 בעת תחילת כתיבת היומן. אנה שהתה יחד עם משפחתה במסתור מאימת הצורר הנאצי באגף האחורי הנסתר של בית באמסטרדם שבהולנד בתקופת השואה בין השנים 1942 ל-1944. היומן של אנה פרנק נחשב ליצירה האישית הפופולרית ביותר בספרות השואה, והוא רב מכר בינלאומי ששומר על מעמדו לאורך שנים רבות. היומן אף נכלל ברשימות ספרים שונות כאחד הספרים החשובים של המאה העשרים.
ברישום מיום 25 במרץ 1944 אנה פרנק כותבת על שאיפותיה בעתיד כסופרת ועל מטרת כתיבתה:
"… אני גם אמרתי לפיטר דברים נוספים, קשים פחות, שאני בדרך כלל שומרת לעצמי כך אמרתי לו שאני רוצה להמשיך לכתוב וגם אם לא אהפוך לסופרת, אני לא אזניח את הכתיבה בעת שאעסוק בעבודה אחרת. או כן, אני לא רוצה לחיות ללא מטרה כמו רוב האנשים. אני רוצה להיות לתועלת או מקור להנאה לאנשים שסביבי שלא מכירים אותי. אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי! ולכן אני אסירת תודה לאלוהים שנתן לי את המתנה הזו, האפשרות הזו להתפתח ולכתוב להביע את כל שיש בי".
יומנו של משה זאב פלינקר
היומן של משה זאב פינקלר נכתב בשפה העברית כאשר משה ומשפחתו שהו במסתור תחת זהות בדויה. את היומן כתב משה בזמנים בהם היה מתבודד בחדרו. היומן מציג את תגובתו על האירועים ועל הסובב אותו, והוא מהול בכאב עמוק ובהזדהות עם בני עמו. היומן מכיל השתפכויות רגשיות, סיפורים מחוויות היומיום ועד הגיגים בשאלות דתיות ופילוסופיות. היומן מורכב משלוש מחברות שנמצאו על ידי בנות משפחת פליקר בחזרתן ממחנה ההסגר הנאצי למרתף ביתן שבבריסל-סחארבק.
יומנה של מרים חשצ'באצקי
יומנה של מרים חשצ'באצקי נקרא גם: "נערה בגטו", והוא נכתב על ידה בהיותה בת 15, בעת שהותה בגטו ראדומסק בין השנים 1939-1942. היומן נחלק לשני חלקים, כשפרק המבוא נכתב בסוף קיץ 1939, ומסתיים בתיאור פריצת המלחמה וכיבוש ראדומסק על ידי הגרמנים, בספטמבר 1939. החלק השני כולל 27 קטעי יומן מתוארכים (כולל היום בשבוע) החל ב-21 אפריל 1941. היומן משלב פרקי נערות וחברות יחד עם תיאור אירועי המלחמה וחיי הגטו.
באחד מקטעי יומנה האחרונים, כחודש לפני מותה, כתבה:
"בעומדי, על סף המוות, הנני דואגת ליומני. הייתי רוצה כי לא יסיים באופן עלוב בתנור או במזבלה. הייתי רוצה כי מישהו, יהיה זה אפילו גרמני, ימצאהו ויקרא אותו. הייתי רוצה כי כתיבתי, המכילה רק חלק זעום ממה שעבר עלינו, תשמש עדות למצבנו העלוב."
יומנה של הלגה דן
הלגה דן הייתה נערה יהודייה בהולנד הכבושה, בזמן מלחמת העולם השניה. הלגה כתבה יומן אישי ובו היא תיארה את האימה ואת החיים בצל הפחד שהיו מנת חלקם של בני משפחתה בצד תיאורים של חיי היומיום במחנה הריכוז ותנאי המחיה הקשים, את תחושות חוסר האונים והייאוש, ובמקביל את מלחמת ההישרדות היומיומית.
יומנו של יוסף גוזיק
יוסף גוזיק, היה תושב דוקלה שבפולין. הוא התחבא לאורך המלחמה יחד עם אחיו בביתו של איש מחתרת פולני שהתגורר בכפר הסמוך. גוזיק כתב יומן מפורט, בו תיאר את חייו ואת תחושותיו במחבוא. יומנו של יוסף גוזיק נכתב בשפה העברית והוא הרבה לשלב בכתיבתו ביטויים תורניים. היומן יצא לאור בשנת 2019 בשם "אומנם נר רוחני דולק בי: יומנו של תלמיד חכם מדוּקלה" בהוצאת יד ושם ומכללה ירושלים.
יומנה של אנה מריה הינל
אנה מריה הינל הייתה תלמידת בית ספר וחברת תנועת הצופים הפולנית. היא הייתה פעילה בתנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השניה וכתבה את יומנה בזמן הכיבוש הנאצי. היומן נכתב מה – 30 בספטמבר 1939 עד 5 באוגוסט 1940. היא נעצרה עם מוריה וחבריה לתנועת ההתנגדות וגורשה לאושוויץ. הינל נפטרה באוושוויץ ב-19 במרץ 1943.
