ר"ח ניסן עומד לפתחינו, ואיתו מגיעה גם ברכת האילנות. אז למה צריך לברך? מי חייב בה, מתי ועל אילו עצים? הנה תקציר ההלכות ונוסח הברכה:
מהי ברכת האילנות?
ברכת האילנות היא אחת מברכות הראייה, ממש כמו הברכות על ראיית ברק, קשת בענן ועוד. על האילנות מברכים רק פעם אחת בשנה בחודש ניסן, במטרה להודות לקב"ה על השפע שברא בעולמנו, ועל הטבע המלבלב בעונת האביב. המקור לברכה נמצא במסכת ברכות, שם כתוב: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם'".
מתי מברכים?
דנו הפוסקים האם כוונת הגמרא במילים 'ביומי ניסן' היא בחודש ניסן דווקא, או שמא בכל זמן שבו האילנות מלבלבים. פוסקים רבים התירו לברך גם במשך השנה ובפרט שהעץ ילבלב, אך על פי הקבלה יש להקפיד לברך דווקא בחודש זה, ולכן פסקו להלכה שאין לברך ברכת האילנות אלא בניסן, מדין ספק ברכות להקל.
האם נשים חייבות בברכה?
ישנם פוסקים שלא הגדירו את ברכת האילנות כ'מצוות עשה שהזמן גרמה', ולכן נשים חייבות גם הן בברכה. אם ברכת האילנות תלויה בזמן, לכאורה הייתה צריכה להיחשב כשאחת מ'מצוות עשה שהזמן גרמן', אך לא כך הדבר:
לפי הדעה שמותר לברך כל השנה – יוצא שהברכה שאינה תלויה בזמן, אלא בתופעת לבלוב האילן.
לפי הדעה שצריך לברך רק בחודש ניסן – כיון שההגבלה תלויה בתופעת טבע ולא בתקופת השנה, מצווה זו לא נחשבת כתלויה בזמן.
לדעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כיון שיש בדבר מחלוקת, נשים ספרדיות לא תברכנה. במקום זאת האשה תשמע את הברכה מבעלה – הוא יכוון להוציא אותה ידי חובה, היא תכוון לצאת בברכתו, וכך תוכל לקיים מצווה זו.
איך יוצאים ידי חובה?
הגמרא מדייקת במילים 'וחזי אילני', שיש לברך רק על ראיית שני אילנות מאכל מלבלבים ולא על עצי סרק. עצי מאכל מלבלבים הם כאלה שיש להם פרחים, ולא בהכרח שכבר גדלו בהם הפירות. גם כאן הדעות חלוקות וישנם פוסקים שאומרים שמספיק לברך על עץ אחד אפילו לכתחילה. מכל מקום טוב לברך על שני עצי פרי, והרמב"ם מוסיף שצריך לברך במקום שיש בו ריבוי אילנות. רבי עקיבא איגר מסתפק אם יש מניעה לברך כשעצי הפרי נמצאים בתוך שלוש שנות ערלה שאי אפשר ליהנות מפירותיהם, ופוסק שבחו"ל מותר כי שם יש ספק ערלה ולכן ראוי ליהנות מהעץ ויכול לברך. בארץ ישראל דעות הפוסקים חלוקות.
נוסח הברכה:
נהגו להקדים ולומר: "לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת י"ה בְּאוֹתִיּוֹת ו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל הַנְּפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם, שֶׁמִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּמִכָּל פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה".
"הֲרֵי אֲנַחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַיֵּם מִצְוַת הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים זַ"ל עַל רְאִיַּת אִילָנֵי דִמְלַבְלְבֵי, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּבְּרָכָה הַזֹּאת וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה זוֹ, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת עַל יָדָהּ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְעֹרָבִים בַּצּוֹמֵחַ, וְכָל נְפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמְגֻלְגָּלִים בּוֹ. וְאַתָּה הָאֵל בְּמִדַּת טוּבְךָ, וּבְחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל תָּאִיר לָהֶם בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְתַשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם. (יכוין ראשי תיבות – בט"ר צת"ג)".
"וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נְבָרֵךְ יְקֻיַּם בָּנוּ מַאֲמַר (בראשית כז, כז) "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'", וּנְקַבֵּל שֶׁפַע עֶשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב (שם כח כט) "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים (יכוין להמשיך מן אור אין סוף מוחין ושפע) מִטַּל הַשָּׁמַיִם (חכמה) וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בינה), וְרֹב דָּגָן (דעת) וְתִירֹשׁ (חסד). יַעַבְדוּךָ עַמִּים (גבורה) וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים (תפארת) הֱוֵה גְבִיר (נצח) לְאַחֶיךָ (הוד) וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ (יסוד), אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (מלכות): "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים יט, טו)".
"וִיהִי נֹעַם ה' אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (שם צ, יז):
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהַנּוֹת (נ"א לֵיהָנוֹת) בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָםִ: יְרוּשָׁלַםִ הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה': כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָםִ יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ".
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ יי מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָםִ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".
מקורות המידע: אתרי 'ויקיפדיה' ו-'עולמות'.
