מהרגע שבו נולד הילד השני -זה קורה. טוב, אולי לא ממש מאז שהוא נולד, אבל כשהוא נולד נולדת יחד איתו המריבה הראשונה בפוטנציה. ברגע ששניהם (הגדול והקטן, כן?) מתחילים להתוודע אחד לשני, התקשורת הכמעט יחידה בינהם (ויקום ההורה שזה לא ככה אצלו!) היא המריבה, הכאסח וה"אמא תגידי לו!!". וזה מתסכל. מאד.
לנו ההורים – זה הדבר שהכי קשה לראות. עם כל דבר אנחנו יכולים להסתדר, עם שוקו שנשפך, עם להאכיל, לנקות ולכבס להם, אבל לא עם מריבות. אז לא ביקשתי שיחבקו אחד את השני – כמו שאמר חנן, אבל לפחות שלא יריבו. נו, יש סיכוי אתם אומרים?
יצאתי לחפש ומצאתי כמה טיפים שאני הולכת לנסות כבר בימים הקרובים והבאתי לכם אותם כדי שתנסו גם אתם. שנתחיל?
2+הסירו את כובע השופט
האמת שזה כלל שאני מאד משתדלת ליישם כבר כמה שנים, וזה האמת עובד לא רע. זה אולי לא מונע מריבות – אבל זה כן מרגיע אותן מאד מהר. פשוט מאד, בשתי מילים זה הולך ככה: תפסיקו להתערב. כששני ילדים שלכם מגיעים אליכם בוכים, צועקים וצווחים ש"הוא התחיל" ו"הוא הרביץ" ו"הוא… והוא…", עצרו רגע, נשמו עמוק והחליטו שאתם לא השופטים של הדבר הזה. אתם לא מנסים ליישב הדורים, לא בודקים מי התחיל ועם מי ולמה. פשוט נותנים להם לפתור את הבעיות שלהם לבד. אתם יכולים להסביר להם אולי איך לפתור את הקונפליקט במילים במקום בידיים, אבל בשום פנים ואופן אל תחוו דעה ואל תכנסו למקום הזה של "השופט" או "השוטר". זה יגמר הרבה יותר מהר ממה שחשבתם.
כוונו אותם למציאת הפתרון בעצמם
לאחר מעשה, או במקרה שלנו לאחר מריבה, נסו לכוון אותם לאיך הם יכולים לפתור את המריבות או הוויכוחים שלהם בעצמם. שאלו אותם: "מה תעשו אם אח שלכם לא מוכן לשתף אתכם במשחק? בואו ננסה למצוא דרך לדבר איתו כך שהוא יסכים", או: "מה אתם יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה שנוצרה?" יש מצב שתופתעו לשמוע כמה רעיונות טובים יש להם לפתור את הבעיות שלהם. נסו גם להזכיר להם אותם כשאתם קולטים שעוד שניה מתלקחת שוב מריבה בינהם.
2+המציאו משפטים חיוביים
לפעמים כל מה שצריך זה כמה סיסמאות פשוטות וקליטות שיעזרו לנו לשמור על השלום והשלווה בבית. ניתן "לזרוק" אותן לאויר כשיש מתח או מריבה בין האחים, וזה פשוט יחלחל עד שיטמע כחלק מהרגלי הבית שלכם. למשל:
"במשפחה שלנו אוהבים לעזור אחד לשני"
"בבית שלנו לא מרימים ידיים"
"במשפחה שלנו לא משתמשים במילים פוגעות"
זה באמת לא קל, ואפילו מאתגר, אבל לפחות נדע שעשינו ככל יכולתינו כדי למנוע את זה. ותזכרו, עד החתונה – זה יעבור להם 🙂
