שלוש שנים לאחר הקמתה נראה שהיום התקרבנו לנקודת ההכרעה, שבה ייקבע האם ממשלת נתניהו הרביעית מתכוונת ברצינות להסדיר את היחסים בין בג"ץ לשתי הרשויות הנבחרות.
2+
המשבר סביב הרחקת המסתננים מישראל, במהלכו פסל בג"ץ שלוש פעמים חוק שחוקקה הכנסת ועל הדרך גם הערים קשיים על מימוש מתווה ההרחקה למדינה שלישית, הביא את ראש הממשלה בנימין נתניהו לעשות את אחת הטעויות המביכות שביצע אי פעם ולהצהיר על הסכמתו לקליטתם בפועל של עשרות אלפי מסתננים שיזכו למעמד רשמי בישראל.
הזעם הציבורי כלפיו מצד בוחריו קיפל אותו תוך 6 שעות בלבד, אולם הצלקת הפוליטית שנותרה לו מהמהלך, לא תגליד במהירות.
המבוי הסתום שאליו נקלע נתניהו בסוגיה שכה מציקה למחנה הלאומי גרם לו לשחרר אמירות הפוכות לאלה שהשמיע בעבר, לפיהן יש להגביל את בג"ץ בחקיקה. נוכח השתוללותו של בג"ץ בשנה האחרונה והתערבותו הגסה בעבודת הכנסת, אפשר בהחלט להבין אותו.
המצב בישראל חריג בהשוואה למדינות אחרות במערב
כאן המקום לציין כי במרבית הדמוקרטיות המערביות יש אמנם ביקורת שיפוטית על חוקי הפרלמנט, אולם השופטים בבית המשפט לחוקה שעוסקים בכך נבחרים על ידי הציבור או על ידי נבחרי הציבור. הדוגמא הקלאסית לכך היא ארה"ב שבה בית המשפט העליון יכול לבטל חוקים, אולם השופטים נבחרים על ידי הנשיא.
אלא שבישראל יש לשופטי בית המשפט העליון סמכות למנוע משופטים אחרים להתמנות לערכאה הגבוהה ביותר, ועל כן זה אך מתבקש כי המילה האחרונה תישאר של הציבור באמצעות נבחריו ולא בידי השופטים שבמידה רבה ממנים את עצמם.
2+
בהקשר זה נזרקים לשיח הציבורי שני מהלכים אפשריים להסדרת היחסים בין הרשויות: אימוץ המודל הנהוג בקנדה לפיו בג"ץ יוכל לבטל את חוקי הכנסת בטענה כי הם סותרים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שהוא עושה היום, אף שלא הוסמך לכך מעולם בחקיקה מפורשת. אלא שעל פי המודל המוצע המילה האחרונה תישאר של הכנסת. כלומר, הכנסת תוכל לשוב ולחוקק את אותו חוק מחדש, ככל הנראה ברוב של 61 חברי כנסת כשבג"ץ לא יוכל לפסול אותו שוב.
קידום המהלך יכול להתבצע באמצעות פסקת התגברות שתוכנס לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או באמצעות חקיקת חוק יסוד: החקיקה שיכלול גם את סעיף ההתגברות. הצעות מן הסוג הזה קידמו השרים בנט ושקד וחבר סיעתם ח"כ בצלאל סמוטריץ'.
השר משה כחלון בלם עד היום שינויים חוקתיים מסוג זה ורק לאחרונה כרע תחת הלחץ הציבורי והסכים לפסקת התגברות "צרה" ונקודתית שתחול על חוק המסתננים בלבד.
המודל הבריטי: מהפכה או ספין?
מהלך נוסף, שבו לכאורה תומך ראש הממשלה, הוא אימוץ המודל הנהוג בבריטניה שבו לבית המשפט אין סמכות לפסול את חוקי הפרלמנט. כל שיכולים לעשות השופטים הוא לתת התראה למחוקקים לפיה החוק הנידון פוגע בזכויות אדם, אולם בית הנבחרים כלל לא חייב לאמץ את עמדת השופטים.
למעשה, מדובר בהצעה שצפויה להחזיר את המצב החוקתי ששרר בישראל עד לשנת 1992, מצב בו בג"ץ לא יכול היה לבטל חקיקה ראשית של הכנסת. זהו שינוי דרמטי שמשאיר לכנסת גם את המילה הראשונה וגם את זו האחרונה.
מאחר ומדובר בשינוי כה משמעותי שהסיכויים לגבש לו רוב אינם גבוהים בגלל מפלגתו של השר כחלון – שבעבר התנגד גם להצעות מתונות יותר, מתעורר החשד שהמצהירים על תמיכה במהלך לא באמת מתכוונים לפעול ליישומו.
אז האם מדובר באמירות בלבד שנועדו לכפר על הנזק הציבורי שנגרם לראש הממשלה בפרשת המסתננים, או שמא ראש הממשלה באמת הגיע לתובנה כי המצב החוקתי בישראל בלתי נסבל ודרוש שינוי? את התשובה לשאלה זו נדע ככל הנראה בימים הקרובים.
