השמאל הישראלי מבצע כיום שתי טעויות אסטרטגיות חריפות. הראשונה שבהן היא הצהלה על החבירה של דמויות כמו יואב סגלוביץ' לתנועת "האחים המוסלמים", מתוך אשליה שזהו המפתח לשלום. קשה להבין כיצד אנשים רציונליים מצדיקים הפיכת יהודי למעמד של בן-חסות של אידיאולוגיית חסן אל-בנא הקיצונית.
מדובר בטירוף מערכות המלווה בגלגול עיניים מתחסד, בזמן שעם ישראל מביט במחזה בתערובת של תדהמה ובוז. גוש השמאל עתיד לשלם מחיר פוליטי כבד בבחירות הקרובות על מכירת העקרונות הציוניים הבסיסיים שלו עבור שותפות פוליטית מסוכנת.
רע"מ הכריזה רשמית על הצטרפותו של יואב סגלוביץ' למפלגה
הטעות השנייה היא הניסיון המאולץ להטיל את מלוא האחריות לטבח ה-7 באוקטובר על ראש הממשלה בנימין נתניהו בלבד. כדי לתחזק את הנרטיב הזה, נדחקו מהבמה הציבורית דמויות המפתח של מערכת הביטחון – הרנטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ראש השב"כ לשעבר רונן בר וראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה.
השתיקה שנכפתה עליהם נועדה להשכיח מהציבור את תפקודם ואת השפעת המהלכים של חבריהם מ"קפלן" ערב האסון. במקביל, מכונת התעמולה והנדסת התודעה בתקשורת מייצרת "גילויים חדשים" שנועדו לצייר מצג שווא לפיו נתניהו ידע הכל מראש, תוך ניסיון לנקות את הדרג הצבאי והמודיעיני מכל אשמה.
הקלטות אהרון חליוה חושפות: הקרב על הנרטיב והבריחה מאחריות
מי שסבור שניתן להבחין בין הכישלון האסטרטגי של השמאל בזירה הבינלאומית לבין האסטרטגיה הפוליטית שלו בתוך ישראל, טועה טעות מרה. בשני המקרים מדובר באותו דפוס חוזר ומסוכן: הרצון והחלום גוברים באופן עקבי על המציאות המרה.
הכמיהה לשקט מדומיין או לניצחון פוליטי בכל מחיר מעוורת את העיניים מלראות את הסכנות והאתגרים כפי שהם באמת. חוסר היכולת לקרוא את המפה ואת הלך הרוח האמיתי בציבור הישראלי יוצר נתק הולך וגובר, שמחליש את המחנה ומערער את אמינותו בקרב הרוב הציוני במדינה.
אז שמאל יקר, תתכונן לנחיתה ב-27/10 בלילה.
