בשתי הדקות הראשונות של הפרק האחרון של ״זהו זה״ קיבלנו לתוך הפנים מבול של קללות, כאלה שאפילו לא נחזור עליהן כאן. את הקללות משמיע אבי קושניר, שמחקה את בנימין נתניהו, בחיקוי שקשה לזהות בו את ראש הממשלה: לא בקול, לא במראה ולא באופן הדיבור. רק תנועות הידיים מסגירות במי מדובר. אבל מעבר לחיקוי המפוקפק, עולה שאלה פשוטה יותר: איך הפכה הגסות הזאת להומור שמוגש בפריים טיים של תאגיד השידור הציבורי?
View this post on Instagram
בתחילת התוכנית מופיעה גם הודעה שמבקשת להבהיר: ״התוכנית 'זהו זה' היא תוכנית בידור הכוללת תוכן סאטירי והומוריסטי. אין בכוונת מי מיוצרי התוכנית לפגוע. אם מישהו רואה את עצמו נפגע מהדברים, אנחנו מתנצלים מראש״. ההתנצלות מראש היא פתרון נוח למדי: אפשר להקדים תרופה למכה, להסיר אחריות ולצאת לדרך.
בהמשך מגיע מערכון שבו נתניהו הוא מלך שכיסא המלכות דבוק אליו, והוא אינו מצליח לקום ממנו. אפילו אדם שמגיע עם מסור לא מצליח להושיע אותו, "וכך, עד עצם היום הזה", הם מספרים כאילו זאת אגדה, "מנסים גיבורנו לנתק את המלך מהכיסא. בינתיים זה לא כל כך הולך". משם עוברים למתנחלים שמכים פעיל שלום באלות בזמן שהשוטרים עומדים מנגד, ולבית משפחת נתניהו, שבו עובדי משק הבית מעדיפים למות מאשר להמשיך לעבוד שם.
העיסוק בנתניהו ובמשפחתו אינו חדש ב״זהו זה״, אבל בפרק הנוכחי הוא תופס כמעט את כל הבמה. מערכון רודף מערכון, וכל אחד מהם חוזר לאותה נקודה: נתניהו הוא המלך, המתנחלים אלימים, וכל מי שמתנגד לנתניהו הוא גיבור. הבנו. אבל איפה הבדיחה? דווקא בתוך כל העיסוק הזה, המערכון היחיד שמצליח להצחיק הוא זה שעוסק בפטור מתור, שבו מתברר שכבר יש בישראל יותר אנשים עם פטור מתור מאשר כאלה שנאלצים להמתין בו.

במימון הציבור: כאן 11 מציג את המוסלמים כמושיעי ישראל
״זהו זה״ הייתה פעם תוכנית שהצליחה להפוך את המציאות הישראלית לחומר סאטירי. היום, היא מסתפקת בחיקויים לא מוצלחים, בבדיחות שחוקות ובעיסוק אובססיבי בנתניהו ובמשפחתו. וכשתוכנית כזאת ממומנת מכספי ציבור, מותר לשאול אם זה באמת מה שתאגיד השידור חושב שראוי להגיש לצופים תמורת הכסף שלהם.
