דלג לתוכן הראשי
צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי
צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי

בתאגיד ממחזרים את סיפור דרעי בלי סיבה, וחושבים שכולנו מטומטמים

דסק תרבות C14
דסק תרבות C14

הסדרה התיעודית של כאן 11 חוזרת לסיפורו של אריה דרעי, אלא שהפרק הראשון מרגיש כמו שחזור של תחקירים ישנים • במקום לאתגר את מערכות האכיפה שזכו לאתרוג מקצה לקצה באותן שנים, היוצרים נשענים על הנרטיבים ששלטו בציבור לפני 30 שנה ועל ארכיונים מוכרים • התוצאה היא מבט חד-צדדי וניסיון מלאכותי לייצר דרמה נוספת מסיפור שכולנו מכירים על חשבון הציבור מבית היוצר של גולן יוכפז


השבוע עלתה בכאן 11 סדרה תיעודית בת שלושה פרקים, החוזרת לסיפור עלייתו ונפילתו של אריה דרעי. אלא שכבר אחרי הפרק הראשון קשה שלא לתהות: בשביל מה בעצם? הסיפור של דרעי כבר סופר, תועד ונחקר כמעט מכל כיוון אפשרי. הציבור הישראלי מכיר את הפרשות, את ההרשעות ואת הנפילה הפוליטית. היה אפשר לחשוב שיוצרי הסדרה יצבעו את הסיפור בצבע אחר ויטילו ספקות בדרך שבה פעלה הפרקליטות בעניין, אך במקום זאת הם שוב מביאים את דורית בייניש ושורת עיתונאים ופוליטיקאים מהגווארדיה הישנה לספר את הסיפור.

אין ספק שסיפורו של דרעי מספק חומר גלם לסדרה תיעודית מרתקת: דת, כוח, כסף, שחיתות וקאמבק פוליטי. אלא שדווקא בפרק הראשון נדמה שהיוצרים מתעכבים על השתלשלות הפרשיות עצמן, במקום לשאול את השאלות המעניינות באמת. הפער בין הרקע הדתי והסמכותי שלו לבין ההרשעה בשוחד הוא סיפור בפני עצמו. גם הרב עובדיה יוסף, שהיה דמות מכרעת בעלייתו של דרעי ובבניית כוחה של ש"ס, כמעט שאינו נוכח בפרק הראשון. קשה להבין את דרכו של דרעי בלי להעמיק בקשר ביניהם.

במקום להיכנס לעומק השאלות האלה, הסדרה נשענת לא מעט על חומרים שכבר ראינו ושמענו. מוטי גילת, אחד המרואיינים המרכזיים בפרק ומי שחשף את הפרשה כבר הקדיש לדרעי ספר שלם, "קללת דרעי", שראה אור ב-2012. לצדו משולבים קטעי ארכיון של כתבות עיתונאיות שפורסמו בזמן אמת ותיעדו את הפרשות. חומרי ארכיון הם כמובן חלק חשוב מסדרה תיעודית, אבל כשהם הופכים לעיקר הסיפור, התחושה היא שאנחנו מקבלים שחזור של תחקירים ישנים, ולא תחקיר שמוסיף להם משהו.

אריה דרעי | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בין המרואיינים בסדרה נמצאים יוסי ביילין, מוטי גילת, דורית ביניש ואברהם בורג, שמביאים בעיקר את נקודת המבט של מי שהיו חלק מהמערכת הפוליטית, המשפטית והתקשורתית שליוותה את הפרשה. כך נוצר מצב שבסדרה אין כמעט מי שמערער על התנהלות המערכת, אף שבשנים שחלפו נחשפנו לכשלים ולהתנהלויות הבעייתיות במערכות אכיפת החוק. ניסים לאון ויגאל גואטה אמנם מציעים זוויות מעט שונות, אך אין בהן כדי לאתגר את הנרטיב המרכזי. במקום לבחון את הפרשה מחדש ממרחק השנים, הסדרה בעיקר משחזרת את האופן שבו סופרה בעבר.

דורית בייניש | צילום: מיכל פתאל, פלאש 90

אסנהיים מקשיב למרואיינים בפרצוף נדהם, אבל ממה בדיוק אתה מופתע, אדוני? הצופה כבר קרא את הדברים האלה בעיתון לפני שנים ואכל את הנרטיב שאתה מנסה לייצר כבר לפני שלושים שנה. קשה לייצר תחושת גילוי כשהסיפור מוכר כל כך.

דרמה בש"ס: אריה דרעי יתפטר מהכנסת

08.11.26אפרת ברינר

חשיפת שחיתות של נבחרי ציבור היא עבודה עיתונאית חיונית, ואין סיבה לשכוח את הפרשות של דרעי או לטשטש את הרשעותיו. אבל יש הבדל בין תיעוד של סיפור חשוב לבין חזרה על סיפור שכבר סופר מכל כיוון. אחרי פרק ראשון שמרגיש מוכר למדי, נותר לקוות ששני הפרקים הבאים יצליחו להציג מידע חדש או לפחות להציע זווית שטרם הכרנו על האיש ועל כוחו. אחרת, קשה להבין מה הסדרה הזאת מוסיפה לכל מה שכבר ידענו ולמה לעזאזל אנחנו משלמים גם על זה מר גולן יוכפז.