דלג לתוכן הראשי
אילוסטרציה | צילום: קנבה
אילוסטרציה | צילום: קנבה

כל הורה חייב לדעת: כך תזהו אם הילד שלכם עובר התעללות בגן

רבקה שורק
רבקה שורק

בעקבות מקרי ההתעללות החמורים שנחשפו לאחרונה בגני ילדים ובמעונות ברחבי הארץ, הורים רבים חוששים ממה שמתרחש בזמן שילדיהם נמצאים במסגרת • רונית שוסל, פסיכולוגית התפתחותית ומומחית לטיפול בטראומה בילדים, מסבירה בריאיון ל-C14 אילו שינויים בהתנהגות צריכים להדליק נורה אדומה, איך מבדילים בין קשיי הסתגלות למצוקה אמיתית ומה אסור לעשות כשהילד מספר על חוויה מדאיגה


פרשות ההתעללות הקשות שנחשפו בשבועות האחרונים במעונות ובגני ילדים ברחבי הארץ, בהן הפרשה באריאל והחשדות לאלימות כלפי פעוטות באשקלון, מעוררות מחדש את החשש שמלווה הורים רבים כשהם משאירים את ילדיהם במסגרת החינוכית, במיוחד בגיל שבו הילדים עדיין מתקשים לספר מה עבר עליהם במהלך היום. בריאיון ל-C14 מסבירה רונית שוסל, פסיכולוגית התפתחותית מדריכה, דוקטורנטית ומומחית בטיפול בטראומה בילדים, כיצד ניתן לזהות סימני מצוקה גם ללא מילים, אילו שינויים בהתנהגות צריכים לעורר חשד וכיצד נכון לפעול כשמתעורר חשש לפגיעה.

"מקום שהוא בית": ההמלצות המצמררות על גן הזוועות באריאל

10.11.26רבקה שורק
צילום: קנבה

"בגיל הרך, כאשר ילדים עדיין מתקשים לתאר במילים את חוויותיהם, הדרך המרכזית לזהות מצוקה היא באמצעות שינויים בהתנהגות, במצב הרגשי ובתפקוד היומיומי", מסבירה שוסל, אך מדגישה כי לא כל בכי בבוקר או התנגדות ללכת לגן מעידים על פגיעה. לדבריה, קשיי הסתגלות למסגרת חדשה הם תופעה שכיחה, ולעיתים הם מלווים בהיצמדות להורים, בשינויים בשינה ובמצב הרוח. בדרך כלל, ככל שהילד מכיר את המסגרת ומפתח תחושת ביטחון, ניתן לראות שיפור הדרגתי.

חנקו עד אובדן הכרה: עדויות מטלטלות על פעוטון הזוועות באריאל

08.11.26אורנית פורן סויסה

אז מתי בכל זאת צריכה להידלק נורה אדומה? שוסל מבהירה: "מה שצריך לעורר חשד הוא בעיקר שינוי משמעותי ביחס להתנהגות המוכרת של הילד, במיוחד כאשר הוא מתמשך, מתעצם או מופיע בצירוף של מספר סימני מצוקה".

מעון. אילוסטרציה | shutterstock

כך למשל, ילד שהיה פעיל וחברותי והופך לפתע לחרדתי, דרוך או מסתגר, עשוי לבטא מצוקה שהוא אינו מצליח להסביר. גם פחד חריג לקראת ההגעה לגן, התנגדות עזה ועקבית להיכנס אליו או חשש מדמות מסוימת בצוות הם סימנים שדורשים תשומת לב. במקרים אחרים השינוי עשוי להופיע דווקא בבית, באמצעות התפרצויות זעם, תוקפנות, קשיי שינה או רתיעה ממגע.

שוסל מסבירה כי גם נסיגה התפתחותית עשויה להצביע על מצוקה המחייבת בירור, למשל ילד שכבר נגמל מחיתולים וחוזר להרטיב, או ילד שמגלה פחות עניין במשחקים ובפעילויות שבעבר אהב. עם זאת, היא מדגישה כי אין להסיק מכך באופן אוטומטי שהתרחשה פגיעה, וכי יש לבחון את מכלול השינויים ואת הנסיבות שבהן הופיעו.

אילוסטרציה | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

לא רק מה השתנה, אלא גם מתי

אחד הדברים החשובים ביותר, מסבירה שוסל, הוא לשים לב להקשר שבו מופיעה ההתנהגות החריגה. האם השינוי החל סמוך לכניסה לגן או לאחר אירוע מסוים? האם הילד מגלה מצוקה בעיקר בשעות הבוקר, לקראת ההגעה למסגרת, או דווקא לאחר שהוא חוזר הביתה? והאם יש הבדל משמעותי בין התנהגותו בבית לבין האופן שבו הוא מגיב לדמויות מסוימות?

"לעיתים דווקא הפער בין התנהגות הילד בסביבות שונות, או תגובה חריגה ועקבית לגירוי מסוים, עשויים לספק מידע חשוב", מסבירה שוסל. לכן, לדבריה, חשוב לבחון אם מדובר בקושי נקודתי או בשינוי רחב יותר שמשפיע על תחומים שונים בחיי הילד.

פרשת ההתעללות בגן הילדים באשקלון: המשטרה עצרה סייעת נוספת

12.11.26אפרת ברינר
גן ילדים | צילום, אילוסטרציה: שאטרסטוק

עם זאת, היא מזהירה מפני הסקת מסקנות נמהרות: "אין סימן התנהגותי יחיד שמאפשר לקבוע כי התרחשה פגיעה, וגם היעדר סימנים גלויים אינו שולל אותה". משום כך, חשוב שההורים יכירו את דפוסי ההתנהגות הרגילים של ילדיהם, יעקבו אחר שינויים לאורך זמן ויבחנו אותם ביחס למצבו הרגשי וההתפתחותי של הילד.

הילד סיפר משהו מדאיג? אל תמהרו לחקור אותו

כאשר מתעורר חשד לפגיעה, שוסל מדגישה כי אין להמתין להופעת סימנים נוספים. הצעד הראשון הוא להבטיח את שלומו של הילד ולפנות להתייעצות עם גורמים מקצועיים ומוסמכים. במקביל, חשוב להקשיב לו ברוגע ולהימנע מניסיונות לדובב אותו באמצעות שאלות חוזרות או מכוונות.

לדבריה, ההורים צריכים לאפשר לילד לספר את הדברים בדרכו, מבלי ללחוץ עליו לשתף או לנסות להשלים עבורו פרטים שלא מסר. אם הילד משתף באופן ספונטני בחוויה מדאיגה, חשוב לתעד את הדברים כפי שנאמרו ולהתייחס ברצינות למצוקה שהוא מבטא.

אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק

שוסל מדגישה כי תפקידם של ההורים הוא בראש ובראשונה להיות עבור הילד דמות בטוחה וזמינה, שמאפשרת לו לבטא את רגשותיו ללא חשש. אם הוא מספר על חוויה קשה, חשוב להבהיר לו שטוב שעשה כששיתף, ושאין לו כל אחריות או אשמה למה שאירע.

לצד בירור החשד, חשוב גם לסייע לילד להחזיר לעצמו את תחושת הביטחון באמצעות שגרה מוכרת, קרבה, משחק משותף ופעילויות נעימות. שוסל מסבירה כי גם ההורים עצמם עלולים לחוות כעס, חרדה, אשמה או חוסר אונים, ולכן חשוב שיקבלו תמיכה וייעוץ כדי שיוכלו להמשיך לשמש עבור הילד מקור ליציבות רגשית. "המסר המרכזי שהילד זקוק לו הוא שיש מי שרואה אותו, מקשיב לו, מאמין לו ושומר עליו", מסכמת שוסל.