בעיצומה של תקופה שבה החברה הישראלית ממשיכה להתמודד עם מחירי המלחמה ועם הנטל הכבד המוטל על חיילי צה"ל ואנשי המילואים, יוצר התיאטרון סיני פתר, המזוהה עם מחאת הסרבנות נגד מלחמת לבנון הראשונה, זוכה להכרה על מפעל חייו. פתר, איש תיאטרון ותיק שפעל לאורך עשרות שנים בתחום הבימוי וההוראה, מזוהה גם עם פעילות פוליטית נגד מדיניות ישראל ועם התנגדות לשירות הצבאי במלחמת לבנון הראשונה.
אלא שהשאלה המתעוררת אינה נוגעת רק ליצירתו האמנותית, אלא גם למשמעות הציבורית של הענקת פרס מפעל חיים לאדם המזוהה עם סרבנות, כאשר הפרס נהנה מתמיכה ממשלתית.
מבירור שערכנו מול משרד התרבות והספורט עולה כי הפרס נתמך במסגרת תקנת הפרינג' – המיועדת לתמיכה בפעילות מקצועית בתחום התיאטרון. עם זאת, במשרד מדגישים כי אין מדובר בפרס שזוכיו נבחרים בידי השר או המשרד עצמו. בחירת הזוכים נעשית באמצעות ועדה מקצועית שאינה קשורה למשרד. ההבחנה הזאת חשובה, אך היא אינה מבטלת את הדיון הציבורי: האם תמיכה ממשלתית במסגרת פרס אמנותי צריכה להיות מנותקת לחלוטין מהמסרים ומהפעילות הציבורית של מי שזוכים להוקרה?
במשך שנים פעל פתר בעולם התיאטרון הישראלי, כבמאי וכאיש הוראה, והשפיע על יוצרים ושחקנים. לצד פעילותו האמנותית, הוא מזוהה עם מחאה פוליטית ועם התנגדות למלחמת לבנון הראשונה. הענקת פרס מפעל חיים אינה רק הכרה בהפקה מסוימת או בהישג מקצועי נקודתי. מדובר בהוקרה על עשייה מצטברת של אדם לאורך שנים, ולכן היא נושאת גם משמעות ציבורית וסמלית. דווקא בתקופה שבה אלפי אנשי מילואים נדרשים לעזוב את משפחותיהם ואת עבודתם כדי לשרת, הבחירה להוקיר יוצר המזוהה עם סרבנות צבאית צפויה לעורר ביקורת.
הדיון סביב הפרס מצטרף לוויכוח רחב יותר על מקומם של יוצרים בעלי עמדות פוליטיות חריפות במוסדות התרבות וההכשרה בישראל. מוסדות האמנות והאקדמיה אינם רק מקומות שבהם נרכשות מיומנויות מקצועיות. הם גם מסגרות שבהן מתחנכים דורות של יוצרים, מתעצבות תפיסות עולם ונבנית השפה התרבותית שתלווה אותם בהמשך דרכם.
על רקע המחלוקות סביב יצירות קולנוע ישראליות העוסקות בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובהן הסרט "אין ארץ אחרת", מתחדד הדיון על האופן שבו מוסדות התרבות והקולנוע בישראל מעצבים את השיח על המדינה בזירה הבינלאומית.
אין בכך כדי לטעון לקשר ישיר בין פתר לבין יוצרי הסרט, אלא להצביע על דיון ציבורי רחב יותר: מהו תפקידם של מוסדות תרבות הנתמכים בכספי ציבור, ומהי האחריות הציבורית הנלווית להוקרה שהם מעניקים?
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "הפרס המדובר נתמך ברצועת יוזמות שבתקנת הפרינג', עבור פעילות מקצועית לאורך שנים בתחום זה. המשרד אינו בוחר את זוכי הפרס אלא ועדה מקצועית שאיננה קשורה למשרד כלל. המשרד אינו תומך בדעות פוליטיות אלא ביצירה בתחום התיאטרון בלבד".
חופש הביטוי וחופש היצירה מאפשרים גם ליוצרים המחזיקים בעמדות קיצוניות להשמיע את קולם. אולם חופש היצירה אינו מחייב הענקת פרסים, הוקרה או תמיכה ציבורית לכל יוצר. הפרשה מעלה מחדש את השאלה כיצד נקבעים הקריטריונים להענקת פרסי מפעל חיים במסגרת הנתמכת בכספי המדינה, ומהו המשקל שניתן לעשייה האמנותית לעומת המשמעות הציבורית של הבחירה.
בישראל שבה חיילים ואנשי מילואים נושאים בנטל הביטחוני, הענקת הוקרה ליוצר המזוהה עם סרבנות אינה יכולה להיחשב רק להחלטה מקצועית נטולת הקשר ציבורי.
