בית המשפט העליון מקיים היום (ראשון) דיון עקרוני בהרכב מורחב של 11 שופטים, בשאלה שעשויה להשפיע על גבולות סמכותו של שר המשפטים ועל עצמאות מערכת התביעה הפלילית בישראל. במרכז הדיון עומדת השאלה מי מוסמך לקבוע את זהות הגורם המפקח על חקירה פלילית כאשר נטען שהיועצת המשפטית לממשלה מצויה בניגוד עניינים.
ההליך נולד בעקבות החלטת השר יריב לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולה לפיקוח על חקירת הפצ"רית, אך בניגוד לרושם שעשוי להיווצר, ההרכב המורחב אינו אמור להכריע מי יפקח בפועל על החקירה המסוימת, אלא לקבוע את הכללים המשפטיים שיחולו גם במקרים עתידיים.
בג"ץ נגד החוק: עמית שוב מעמיד בסימן שאלה את עבודת הכנסת
בלב הדיון ניצבת מחלוקת משפטית שחורגת הרבה מעבר לפרשת הפצ"רית ולזהותו של האדם שיפקח על החקירה. השופטים נדרשים להכריע האם החוק מעניק לשר המשפטים סמכות להעביר את הפיקוח על חקירה פלילית מסוימת מגורמי התביעה לגורם אחר, ובאילו נסיבות ניתן להפעיל סמכות כזאת.
השאלה השנייה נוגעת להיקף ניגוד העניינים: האם מצב שבו היועצת המשפטית לממשלה מנועה מלעסוק בחקירה עשוי להצדיק גם את הוצאת הטיפול מידיהם של בכירי הפרקליטות הכפופים לה, או שיש לבחון את כשירותו של כל גורם בנפרד. מדובר בשתי שאלות בעלות השלכות רחבות. ההכרעה עשויה להשפיע לא רק על פרשת הפצ"רית, אלא גם על חקירות עתידיות שבהן יעלה חשש לניגוד עניינים בצמרת מערכת אכיפת החוק.
בג"ץ ביטל את מינויו של השופט בדימוס בן חמו לחקירת שדה תימן
תחילתה של המחלוקת בהחלטת שר המשפטים יריב לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולה, המכהן כנציב תלונות הציבור על שופטים, לגורם שילווה את חקירת פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן. השר ביקש להוציא את הפיקוח על החקירה מידי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, לנוכח החשש לניגוד עניינים הנובע ממעורבותם של גורמים בכירים במערכת המשפטית באירועים הנחקרים.
ב-16 בנובמבר 2025 קבע הרכב של שלושה שופטי בג"ץ, בראשות השופטת יעל וילנר ובהשתתפות השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, כי מינויו של קולה אינו יכול לעמוד בשל המגבלות החוקיות החלות עליו כנציב תלונות הציבור על שופטים.
התגובה של השר לוין לבג"ץ – והטענה לקשירת קשר בין השופטים
אלא שלצד פסילת המינוי קבעו השופטים קביעה משמעותית נוספת: בנסיבות חריגות וקיצוניות עשוי שר המשפטים להיות מוסמך להעביר את סמכות הפיקוח על חקירה לגורם מקצועי אחר, גם מחוץ למערך הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. השופטים הדגישו כי אין מדובר בסמכות בלתי מוגבלת, והתוו תנאים מחמירים לזהות הגורם שניתן למנות, ובהם מומחיות משפטית בתחום הפלילי, בכירות מקצועית והיעדר זיקה פוליטית.
בעקבות פסק הדין ביקשו העותרים, ובהם ארגון משמר הדמוקרטיה הישראלית, לקיים דיון נוסף. לטענתם, ההכרה בסמכותו של שר המשפטים להתערב בזהות הגורם המפקח על חקירה פלילית עלולה לפתוח פתח להשפעה פוליטית על עבודת רשויות האכיפה. ב-4 בדצמבר 2025 הוחלט לקיים דיון נוסף בהרכב של 11 שופטים.
עם זאת, ההחלטה לא ביטלה את פסק הדין המקורי, אלא קבעה כי ההרכב המורחב יבחן את השאלות העקרוניות העולות ממנו. משמעות הדבר היא שהדיון הנוכחי אינו אמור לקבוע מי יפקח בפועל על חקירת הפצ"רית. במוקד ניצבת ההלכה המשפטית שעשויה לחול על מקרים נוספים בעתיד.
אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות היא עצם ההחלטה לקיים דיון נוסף בשאלת סמכויותיו של שר המשפטים. מנקודת מבטם של מבקרי ההתערבות השיפוטית, הסוגיה אינה מסתכמת בשאלה אם אשר קולה היה מועמד מתאים. לטענתם, מדובר במהלך רחב יותר שבמסגרתו בית המשפט בוחן מחדש את גבולות הסמכות של שר בממשלה, אף שהרכב קודם כבר הכיר באפשרות להפעלתה בנסיבות חריגות.
הביקורת מופנית גם כלפי נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, שהורה על קיום הדיון הנוסף. לפי עמדה זו, עצם פתיחת ההכרעה לבחינה מחודשת בהרכב מורחב מעוררת חשש מפני צמצום נוסף של כוחו של הדרג הנבחר מול מערכת המשפט.
מנגד, העותרים סבורים כי דווקא משום שמדובר בסמכות חריגה, המאפשרת לגורם פוליטי להשפיע על זהות המפקח על חקירה פלילית, נדרשת הכרעה עקרונית של הרכב מורחב. לשיטתם, עצמאות מערכת התביעה מחייבת גבולות ברורים להתערבות כזאת.
הסוגייה המרכזית הנוספת היא שאלת מעמדם של בכירי מערכת התביעה כאשר היועצת המשפטית לממשלה עצמה מצויה בניגוד עניינים או במצב של מניעות. בפסק הדין המקורי התייחסה השופטת וילנר לנסיבות החריגות של הפרשה, ובכללן האפשרות שגורמים בכירים בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה יידרשו למסור עדות. לצד זאת, ניתן משקל גם ליחסי הכפיפות בין בעלי התפקידים במערכת. על רקע זה נקבע כי קיימת הצדקה לחרוג, באופן מוגבל, מהכלל שלפיו אין לאפשר התערבות פוליטית בחקירות פליליות.
החשיבות של הדיון אינה מוגבלת למחלוקת בין לוין לבהרב-מיארה. פסק הדין עשוי להתוות את חלוקת הסמכויות בין שר המשפטים למערכת התביעה הפלילית, ולהגדיר כיצד יש לנהוג כאשר מתעורר חשש לניגוד עניינים בדרגים הבכירים ביותר. אם תישמר ההלכה המקורית, תיוותר האפשרות להעביר בנסיבות חריגות את הפיקוח על חקירה לגורם מקצועי אחר באמצעות החלטת השר. אם תשונה ההלכה, עשויה סמכות זו להצטמצם או להיקבע לה מסגרת משפטית שונה.
