גדי איזנקוט רוצה להיות ראש ממשלה. השאלה הגדולה היא לא אם יצליח להיכנס ללשכה בירושלים, אלא מי יחזיק במפתחות שלה ביום שאחרי. כי ממשלה שמוקמת על בסיס המכנה המשותף היחיד של "רק לא נתניהו" עלולה לגלות מהר מאוד שהמחיר של סילוק אדם אחד מהשלטון הוא ויתור על עקרונות של מדינה שלמה ופגיעה בביטחונה.
בואו נדבר במספרים. לדמוקרטים של יאיר גולן שמונה מנדטים, לרע"ם שמונה ולרשימה המשותפת אחד עשר. 27 אצבעות מתוך 67 חברי הכנסת שהמליצו על איזנקוט. כמעט 40 אחוז מהתמיכה הפוליטית שקיבל בדרך למנדט. לא מדובר עדיין בקואליציה, אבל מדובר באזהרה פוליטית שאסור להתעלם ממנה: אם איזנקוט יקים ממשלה שתלויה בקולות האלה, כל החלטה משמעותית עלולה להפוך למשא ומתן על עצם הישרדותה.
ועכשיו דמיינו את התרחיש: יאיר גולן, מנהיג הדמוקרטים, כשר הביטחון. יואב סגלוביץ, שהצטרף לרע"ם, כשר לביטחון לאומי. אלה אינם מינויים שהוכרעו, אבל עצם האפשרות מחייבת דיון ציבורי נוקב. מי יקבע את מדיניות הביטחון? מי יכריע על תנאי המחבלים בבתי הכלא? מי ייתן גיבוי למשטרה כשהיא נדרשת להפעיל כוח מול עבריינות וטרור? ומי יבטיח שהחלטות מבצעיות לא יהפכו למטבע עובר לסוחר במשא ומתן קואליציוני?
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ממשלה שבה כל החלטה ביטחונית עוברת קודם דרך מחשבון פוליטי. והסכנה אינה נעצרת בגבולות המדינה. בטהרן, בביירות ובכל מוקד עוין לישראל בוחנים לא רק את מספר הטנקים והמטוסים שלנו, אלא גם את יציבות ההנהגה ואת יכולתה לקבל החלטות. ממשלה שמתקשה להסכים על תגובה צבאית, על מדיניות הרתעה או על תנאי כליאה עלולה לשדר היסוס. ובמזרח התיכון, היסוס של הנהגה עלול להפוך להזמנה לבחון את גבולותיה.

נתניהו קרא לאחדות, איזנקוט השיב במתקפה: "ספין ובלוף"
גם בתוך ישראל המחיר עלול להיות כבד. משילות אינה סיסמת בחירות. היא היכולת להשליט חוק וסדר, להיאבק בפרוטקשן, בנשק הבלתי חוקי ובפשיעה המאורגנת, בלי לחשוש שכל פעולה נחושה תגרור משבר קואליציוני. השאלה אינה אם אזרחים ערבים זכאים לייצוג פוליטי – בוודאי שכן. השאלה היא האם שותפים קואליציוניים, מכל מפלגה, יוכלו לכפות פשרות שפוגעות במדיניות הביטחון ובאכיפת החוק.
וכאן נמצא האבסורד הגדול: במשך שנים תקפו את נתניהו על כך שהוא לכאורה נכנע לשותפיו הקואליציוניים. עכשיו אותם מבקרים עלולים להקים ממשלה שתידרש לפשרות מרחיקות לכת רק כדי להישאר בחיים. נתניהו הוכיח לאורך שנים שהוא יודע לנהל קואליציות מורכבות ולתמרן בזירה הבינלאומית. אפשר לחלוק על החלטותיו, אבל אי אפשר להתעלם מהניסיון המדיני והביטחוני שצבר. אייזנקוט, לעומתו, עומד כעת בפני מבחן פוליטי מסוג אחר לגמרי: האם יידע להציב קווים אדומים גם במחיר אובדן ראשות הממשלה?

ממשלת הוויתורים? המלכוד הפוליטי של גדי איזנקוט
כי השאלה אינה רק מי יהיה ראש הממשלה הבא. השאלה היא מי יקבע את מדיניותה של מדינת ישראל ברגע האמת. ממשלה אפשר להקים באמצעות פשרות. ביטחון לאומי אי אפשר לנהל באמצעות כניעה פוליטית. ואם המחיר של ממשלת השינוי יהיה ממשלה שאינה מסוגלת למשול, הציבור הישראלי עלול לגלות שהשינוי הגדול ביותר שהובטח לו הוא דווקא אובדן המדינה .

