שבוע לאחר שקיבל את המנדט להרכבת הממשלה, יו"ר מפלגת "ישר!", גדי איזנקוט, עדיין מתקשה לתרגם את 67 הממליצים בבית הנשיא לרוב קואליציוני. מי שהציגו לציבור חזית משותפת במטרה להחליף את שלטון הימין, נדרשים כעת להתמודד עם הסתירות בין הבטחות הבחירות שלהם לבין התנאים הפוליטיים להקמת ממשלה. לקראת פתיחת השבוע החדש, השאלה המרכזית כבר אינה רק אם איזנקוט יצליח להרכיב קואליציה, אלא מה יהיה המחיר שיידרשו שותפיו לשלם בדרך לשלטון.
הרוב החסר של איזנקוט
המכשול הראשון והמשמעותי ביותר הוא האפשרות להקים ממשלת מיעוט שתישען על תמיכת רע"ם והרשימה המשותפת. איזנקוט בוחן אפשרות להקים ממשלה בתמיכה חיצונית, בעוד יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מתעקש על ממשלה בעלת רוב עצמאי של 61 חברי כנסת, ללא תלות במפלגות הערביות. המשמעות ברורה: כדי להקים ממשלה בתמיכתן, יצטרך איזנקוט לשכנע את ליברמן לסגת מעמדתו, או למצוא מתווה קואליציוני אחר.
אלא שהאפשרות האחרת אינה פשוטה יותר. ליברמן, שהפך את המאבק במפלגות החרדיות לאחד מסמליו הפוליטיים, מבקש כעת להקים איתן ממשלה. מי שבעבר הצהיר כי יש לשלוח את החרדים למזבלה, מוצא את עצמו זקוק לתמיכתם כדי להקים ממשלה ללא הסיעות הערביות. כך הופך אחד הדגלים המזוהים ביותר עם ישראל ביתנו למכשול בדרך להקמת הקואליציה שעליה המליץ.
החרדים חוששים, ש"ס מסרבת
גם במפלגות החרדיות לא ממהרים להיענות לחיזורים. בש"ס הבהירו כי אינם מתכוונים להצטרף לממשלה בראשות איזנקוט, וביהדות התורה נשמעים קולות המסתייגים מחבירה לגוש השמאל. החשש המרכזי נוגע ליכולת להבטיח את ההסכמות בנושא חוק הגיוס לאחר הקמת הממשלה, במיוחד אם לאיזנקוט תהיה אפשרות להמשיך לכהן באמצעות תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות.
הפלונטר הזה מעמיד גם את שאר ראשי גוש השמאל בפני דילמה פוליטית. מצד אחד, הבטחותיהם לקידום גיוס חרדים, מצד שני, הצורך להגיע להסכמות עם אותן מפלגות חרדיות שנגדיהן הסיתו לאורך השנים. כל פשרה בנושא הגיוס עלולה לעורר שאלות בקרב בוחריהם, בעוד התעקשות על עמדותיהם המקוריות עלולה להרחיק את האפשרות להקמת ממשלה ללא תמיכת המפלגות הערביות.
גם בלי ממשלה, המהלכים בכנסת כבר החלו
בינתיים, גוש השמאל אינו ממתין להשלמת המשא ומתן כדי לקדם שינויים בכנסת. ביום שלישי הקרוב, 17 בנובמבר, צפויה להתקיים הצבעה להחלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, בעקבות דרישתם של 67 חברי כנסת. אוחנה מתח ביקורת על המהלך וטען כי הוא נועד לקדם חקיקה שתחזק את סמכויות היועמ"שית. כך, עוד בטרם הושגו הסכמות על הקמת ממשלה, כבר מתנהל מאבק על מוקדי הכוח בכנסת.
מנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לקרוא להקמת ממשלת אחדות לאומית, גם לאחר שהמגעים עם מפלגת "ישר!" לא הבשילו להסכמות. בליכוד הבהירו כי הם מוכנים להיפגש עם כל סיעה המעוניינת באחדות, ובמקביל מתחו ביקורת על הנכונות לקדם מגעים עם המפלגות הערביות.
השעון מתקתק, וההבטחות עומדות למבחן
לאיזנקוט נותרו עוד שלושה שבועות מתוך 28 הימים שניתנו לו להרכבת הממשלה, עם אפשרות לקבל ארכה נוספת. כבר במעמד קבלת המנדט הוא הודה כי לא ניתן יהיה לקיים את כל ההתחייבויות שניתנו במהלך הבחירות. כעת, לקראת שבוע נוסף של מגעים פוליטיים והצבעה משמעותית בכנסת, עומדת ההצהרה הזאת למבחן מעשי: האם יצליחו ראשי גוש השמאל להגיע להסכמות על חוק הגיוס, על זהות השותפים ועל התמיכה הערבית, או שהפער בין הבטחות הבחירות למציאות הקואליציונית ימשיך לעכב את הקמת הממשלה?
