דלג לתוכן הראשי
צילום מסך

"יוצאת משם ובוכה": הסרטונים שהחזירו את החיים לחנויות שנשכחו

רבקה שורק
רבקה שורק

בגיל 80, רופינה עדיין מחליפה שישה אוטובוסים בכל בוקר כדי להגיע לחנות שלה ברמת גן, גם כשאיש לא נכנס לקנות • עד שצעירה אחת עם טלפון נייד הצליחה לעשות את מה שלא קרה במשך שנים, ולהביא אליה מבול של לקוחות • עכשיו מעיין אורון לוקחת את המיזם צעד קדימה, ומחברת בין צעירים שרוצים לעשות טוב לבין בעלי עסקים ותיקים שרק מחכים שמישהו ייכנס בדלת


בגיל 80, רופינה עדיין מחליפה שישה אוטובוסים בכל בוקר כדי להגיע לחנות שלה ברמת גן, גם בימים שבהם אף לקוח לא נכנס בדלת, אבל סרטון אחד שפרסמה מעיין אורון בטיקטוק הצליח לשנות את המציאות, למלא את החנות באנשים ולהחזיר לה את החיוך, כחלק ממיזם התנדבותי שכבר סייע לעשרות בעלי עסקים ותיקים ברחבי הארץ.

מאחורי היוזמה עומדת מעיין אורון, שהחליטה להשתמש בכוח של הרשתות החברתיות דווקא למען מי שלא תמיד יודעים כיצד להגיע לקהל הצעיר. במקום עוד סרטון על טרנד חולף או קוד קופון, היא מצלמת בעלי עסקים ותיקים, מספרת את סיפורם ומזמינה את הגולשים להגיע לחנויות שלהם.

הנערה שחיה בתחנה המרכזית בת"א – וחוזרת לשם מסיבה אחרת לגמרי

05.09.26רבקה שורק

הכול התחיל במפגש מקרי ברחוב, כשבעל עסק ותיק ביקש ממנה להמליץ עליו. מעיין שלפה את הטלפון, צילמה סרטון והעלתה אותו לרשת. ההיענות הפתיעה גם אותה: "הסרטון כל כך התפוצץ, וקיבל המון אהדה ברשתות החברתיות, והבנתי שיש משהו".

מאז אותו מפגש היא כבר פרסמה בהתנדבות עשרות עסקים ותיקים ברחבי הארץ. אחד מהם הוא "דני רם", חנות לכלי בית וקרמיקה ברחוב הרא"ה ברמת גן, שפועלת כמעט 40 שנה. בעלת החנות, רופינה בת ה-80, ממשיכה להגיע אליה מדי בוקר, למרות הנסיעה הארוכה ולמרות הימים שבהם היא מוצאת את עצמה לבדה בין המדפים.

גם ילדיה ניסו לשכנע אותה להישאר בבית ולחסוך מעצמה את המאמץ, אבל רופינה לא הייתה מוכנה לוותר על המקום שהפך לחלק בלתי נפרד מחייה: "אז הילדים היו, אימא, בשביל מה את הולכת? בשביל מה? תשבי בבית… אמרתי, לא, לא. מה אני אעשה? אני רוצה להיות פעילה… אני הולכת שם, ואני עובדת. אפילו אם אין אנשים".

חברה של רופינה פנתה למעיין וביקשה ממנה להגיע לחנות. עוד באותו יום היא התייצבה במקום עם האייפון שלה, צילמה סרטון ופרסמה אותו ברשתות החברתיות. הקסם לא איחר להגיע, והחנות הריקה החלה להתמלא במבקרים.

"דווקא עכשיו": המשפחות שעברו להתגורר בקיבוץ הכי קרוב לעזה

10.10.26רבקה שורק

"לפני מעיין, כמעט ולא נכנסו. וגם לא קנו", סיפרה רופינה בהתרגשות, "הבום הזה שהיה אחרי הסרטון שלך, זה היה משהו שאני לא האמנתי. בשבילי הייתה הפתעה". השינוי הורגש גם בזהות המבקרים: "מבול של אנשים. חוץ מזה, נכנסו המון אנשים צעירים, וזה מאוד מאוד שימח אותי".

מעיין חזרה לחנות כדי להראות לרופינה את התגובות לסרטון. בין הגולשים שהחמיאו לכלי הקרמיקה ולבעלת החנות היו גם כאלה שהבטיחו להגיע בעצמם. "איזו קרמיקה מושלמת… חייבת להגיע", כתבה אחת הגולשות, ואחרת התלהבה: "איזו אישה מעלפת עם סטייל נדיר". רופינה התקשתה להסתיר את התרגשותה: "לי אין מילים".

ההשפעה של הסרטון לא נשארה רק על המסך. במהלך צילומי הכתבה נכנס לחנות יוצר תוכן מקומי שסיפר כי נחשף אליה בזכות הפרסום של מעיין, אף שהוא מתגורר באזור כבר עשרות שנים: "האמת שראיתי את הסרטון… ראיתי שהיא כתבה הרא"ה… אמרתי, אני לא מזהה את החנות הזאת, ואני חי פה שלושים שנה… ואז ירדנו פה ובאמת ראיתי את החנות. כמובן שהתרגשתי ממש".


זו רק ההתחלה

ההצלחה של הסרטונים הובילה את מעיין לחשוב כיצד אפשר להרחיב את הסיוע לבעלי העסקים הוותיקים, גם מעבר לביקור חד-פעמי בחנות. כך נולד השלב הבא של המיזם, שבמסגרתו צעירים המעוניינים להשתלב בתחום הרשתות החברתיות מלווים בעלי עסקים ותיקים ומנהלים עבורם את פעילות הסושיאל במשך שנה.

"הבנתי שיש המון אנשים שרוצים להתעסק בסושיאל היום, רוצים לעבוד בזה, אז למה שלא יבנו את תיק העבודות שלהם על עסקים ותיקים?", הסבירה מעיין, "אני לוקחת את הדור הצעיר שרוצה כל כך לעזור… אני משבצת אותם לעסק ותיק, ובעצם הם מנהלים לו את הסושיאל למשך שנה".

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎מעיין אורון‎‏ (@‏‎_maayanoron_‎‏)‎‏

גם ההיענות למיזם הפתיעה אותה. עשרות צעירים כבר פנו בבקשה להצטרף, ואחרים מסייעים לה לאתר עסקים שזקוקים לחשיפה. חלקם אפילו בני 14 ו-15, שמזהים בעלי חנויות בשכונה שלהם וממהרים לעדכן אותה. "לפעמים אני מקבלת הודעות מילדה או ילד, בני 14-15, 'מעיין תקשיבי, ברחוב שלי יש מישהו שלא קונים ממנו'. הולך, מצלם לי את הכתובת, באמת בודק בשבילי את הדברים", סיפרה.

הגבעה שהקים האח השכול בלב שטח עוין: "בכוונה באמצע כפר"

15.09.26נעמי רחליס

עבור מעיין, הסיפור הזה גדול הרבה יותר מהלייקים או מספר הצפיות בסרטונים. מאחורי כל חנות עומד אדם שלעיתים ממשיך לעבוד לא רק בשביל הפרנסה, אלא גם בשביל תחושת השייכות, השגרה והמפגש עם אנשים. "זה ממש כואב לי לראות בן אדם ותיק שהוא בודד, שלא נכנסים אליו אנשים… אבל יש גם כאלה שזה עניין כלכלי, זה מרסק אותי… היה לי אחד בן 92, הוא אמר לי, זה הפרנסה שלי, אני יוצאת ואני בוכה".

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎מעיין אורון‎‏ (@‏‎_maayanoron_‎‏)‎‏

החיבור בין הצעירים לבעלי העסקים הוותיקים מאפשר לשני הצדדים להרוויח מהמפגש. הצעירים צוברים ניסיון מעשי בניהול רשתות חברתיות, ובעלי החנויות זוכים לחשיפה ולקשר עם דור שלא בהכרח הכיר אותם קודם. "והדור הצעיר בא, ומחזיר, ונותן, וגם מקבל מהאנשים הוותיקים הללו שהקימו את מדינת ישראל", הסבירה מעיין, "וזה תורנו, הדור הצעיר, שבזכותם נמצא כאן, לתת להם".

ואצל רופינה, שהתרגלה להעביר ימים שלמים בחנות כמעט ריקה, השינוי עדיין מרגיש בלתי נתפס. כשהיא מתבקשת לתאר את התקופה האחרונה, היא מחייכת ומתקשה למצוא מילים: "עכשיו זה החלום. אני חיה בחלום. אני פשוט חיה בחלום, ולא האמנתי… כל מה שקורה, כל מה שקורה גם עכשיו, זה חלום".