עימות חריג התפתח היום (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים במהלך עדותו של חוקר המשטרה עודד שטה, שהיה מעורב בחקירתו של שאול אלוביץ' בתיק 4000. לאורך הדיון הציג סנגורו של אלוביץ', עורך הדין ז'ק חן, תיעודים חזותיים מחדרי החקירות וביקש מהעד להסביר את השיטות שהופעלו כלפי איש העסקים. אלא ששטה השיב שוב ושוב כי אינו זוכר את האירועים, עד שהשופטים התערבו ודרשו מההגנה להתקדם לנושאים אחרים.
במוקד הדיון עמדו שיחות שקיימו חוקרי המשטרה עם אלוביץ' בפברואר 2018, ובהן התייחסויות בוטות לרכושו, למעצרו, לבני משפחתו ולעתידו הכלכלי. אחת הסוגיות שעוררו סערה נוגעת לדברים שנאמרו לאלוביץ' על האפשרות שייאלץ לעבוד כשומר בסופרמרקט לאחר שיאבד את כל הונו.
"תהרגו אותי": הרגע שבו אלוביץ' נשבר – והחוקר שהתקשה להשיב
הסנגור חן הציג תיעודים שבהם נראים החוקרים מתארים בפני אלוביץ' כיצד יעמוד בכניסה לחנות עם מגנומטר, ואף מדגימים ומחקים שומר המבקש מהלקוחות לפתוח את תיקיהם. לטענת ההגנה, לא מדובר היה בבדיחה תמימה, אלא בניסיון מכוון ושיטתי להשפיל את החשוד ולהוציאו משיווי משקל.
שטה השיב בתגובה כי אינו זוכר את נסיבות האירוע, אף שאישר שהוא זוכר באופן כללי שהתקיים שיח מסוג זה: "אני לא זוכר מי אמר מה. אני זוכר משהו כזה, כן". כאשר נשאל האם מדובר בהתנהלות משפילה, השיב החוקר: "לא הייתה לי כוונה להשפיל אף אחד". בהמשך טען כי בחקירות מתנהלות שיחות רבות ולעיתים נאמרים דברים בצחוק, ולכן יש לבחון את ההקשר המדויק.
אכזרי: כך ניסו לשבור את אלוביץ' עד שיסכים להפוך לעד מדינה
הסנגור התעקש כי אלוביץ' לא ראה בכך בדיחה כלשהי, וטען שהחוקרים המשיכו להשתמש בדימוי הפוגעני גם לאחר שהחשוד הביע את התנגדותו המפורשת. שטה שב והשיב בקצרה שאינו זוכר.
בשלב זה התערב השופט משה בר-עם והפנה לחוקר שאלות ישירות במטרה להבין מה הייתה התכלית החקירתית מאחורי הדברים: "מה המגנומטר? מה הרעיון?". שטה השיב כי יש לבחון את השיחה בהקשרה. השופט בר־עם המשיך והקשה: "אדוני אומר לו עניינים שלא קשורים לחקירה או לאמת שאתה מצפה לשמוע ממנו. זה בסדר, המגנומטר, אני רוצה להבין מה ההיגיון בשאלה מסוג זה".
החוקר שהיה עד תביעה ייאלץ להשיב על שאלות קשות במשפט נתניהו
החוקר השיב: "לא זוכר מה ההיגיון באותו זמן". השופט לא הסתפק בכך ושאל: "מה שאדוני קורא לא מרענן זכרונך?". שטה השיב: "לא". חילופי דברים אלו המחישו היטב את הקושי המרכזי שבו נתקלה ההגנה בניסיון לקבל מהעד הסברים מהותיים למהלכים שהוצגו מתוך התיעוד המקורי.
לאחר סדרה ארוכה של שאלות נוספות שנענו באותו האופן הדל, התערבה ראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, והבהירה: "אין טעם לשבת כל היום ולשמוע לא זוכר". הסנגור חן הסביר כי מבחינת ההגנה יש חשיבות עליונה לכך שהחוקר אינו מצליח להסביר את מעשיו, במיוחד לאור העובדה שעיין מראש בחומרי החקירה כהכנה לעדותו. לדבריו, העד נדרש להתמודד עם תיעודים חותכים שבהם השתתף בעצמו, ולא עם אירועים חיצוניים שלא היה מעורב בהם.
אלא שהשופטת הבהירה כי מרגע שניתנה לעד הזדמנות מלאה להשיב והוא חזר על תשובתו, אין כל תועלת בהמשך הצגת שאלות דומות שאינן מניבות תוצאה: "תעבור לנושא אחר, אולי שם הוא זוכר". גם השופט עודד שחם התייחס למצב והבהיר כי התיעודים המקוריים כבר מונחים בפני ההרכב במלואם, ולכן אין הכרח להמשיך ולדרוש מהעד הסברים שאינו מסוגל לספק.
העימות הגיע לשיא כאשר הסנגור חן הטיח בשטה כי אינו אומר אמת מעל דוכן העדים. חן טען שהעד שותף פעיל לשיטות חקירה פסולות ומשפילות, וכי תשובותיו החוזרות מתחמקות ואינן מתיישבות עם התיעוד המצולם שהוצג באולם.
שטה דחה מכל וכל את הטענות והדגיש כי פעל לאורך כל הדרך במסגרת החוק והנהלים המקובלים: "אני חוקר לפי חוק, לפי כללים ונהלים. אין בעיה בחקירה נוקשה, יחד עם זה זה צריך להיות במסגרת חוק ונהלים. הכול מתועד בווידיאו, אודיו. לא מסתתר מאחורי שום דבר שעשיתי, הכול היה תקין".
השופטת פרידמן-פלדמן התערבה פעם נוספת כדי למנוע סחבת: "אמרת כבר שהוא משקר, הבנו את זה, אבל חזרת על זה. תעבור לנושא אחר". בהמשך הוסיפה בהתייחסות לתוכן העדות: "נתת לעד הזדמנות, כל החומר מולנו, נתת אפשרות להגיב, על השפלה […] לא שמענו תשובה כמעט לשום דבר".
למרות הערות בית המשפט, חן לא ויתר על עמדתו וטען כי מדובר במערכה חקירתית ממושכת ושיטתית שאת נסיבותיה העכורות חובה לברר עד תום. לדבריו, החוקר לקח חלק בשורה של חקירות שבהן הוצגו לאלוביץ' תמונות משפחתיות, הודגש הרכוש שנתפס ונאמרו אמירות פוגעניות על עתידו האישי והכלכלי. הסנגור טען כי אין מדובר בחריגים בודדים, אלא במכלול של פעולות שנועדו להפעיל לחץ פסול על החשוד: "יש לזה ערך עצום".
הסנגור הבהיר כי בכוונתו לקצר את הצגת החומרים בהתאם להנחיות ההרכב, אך שב והדגיש את חשיבותם העליונה לביסוס טענות ההגנה. השופט שחם סיכם את עמדת בית המשפט והבהיר כי החומר כבר גלוי בפני השופטים וניתנה לעד מלוא ההזדמנות להתייחס אליו: "החומר בפנינו, התמונה שעולה. אדוני נתן הזדמנות, אפשר להתקדם". הדיון נחתם בהמשך הצגת קטעים נוספים מחקירתו של אלוביץ', כאשר ההגנה שאפה להוכיח כי החוקר היה שותף למהלכים מכוונים להפעלת לחץ פסול, בעוד שטה התעקש כי אינו זוכר את הפרטים וכי פעל כדין.
התנהלות הדיון והתערבות השופטים משקפות כמה היבטים מכריעים עבור ניהול משפט נתניהו ותיק 4000: העובדה שחוקר מרכזי כמו עודד שטה השיב פעם אחר פעם שאינו זוכר פרטים ממרכזי חקירות קריטיות, גם לאחר שעיין בחומרים לקראת העדות, ממחישה את המכשול שעמו מתמודדת ההגנה בניסיון לדלות הסברים ישירים מהחוקרים עצמם לגבי טקטיקות החקירה שהפעילו.
התבטאויותיהם החריפות של השופטים – בראשם האמירה "אין טעם לשבת כל היום ולשמוע לא זוכר" והקביעה ש"לא שמענו תשובה כמעט לשום דבר" – מעידות על חוסר הסבלנות של ההרכב לעדויות שאינן מספקות מענה ענייני, ומאלצות את ההגנה למקד את טיעוניה בראיות החפציות והמתועדות עצמן ולא בהסברי החוקרים.
עבור ההגנה, עצם חוסר יכולתו של החוקר להסביר את האמירות המשפילות מהווה כלי לחיזוק הטענה כי מדובר היה במסכת לחצים מכוונת שנועדה לשבור את הנחקר. מנגד, בית המשפט הבהיר כי מאחר שחומרי התיעוד המקוריים של החקירה מונחים במלואם בפני ההרכב, המשקל הראייתי האמיתי ניתן למה שרואים ושומעים בתיעוד עצמו, ולא בהכרח לזיכרונו או להסבריו המאוחרים של העד על דוכן העדים.
