צידקה הדליקה את האור בדירת השותפים החשוכה ברמת גן, העיפה מבט לעבר הספה הארוכה שבסלון וכל מה שהיא רצתה היה לקרוס לתוכה. מאחוריה היה עוד יום עבודה ארוך ומתיש בעולם הטלוויזיה, אבל גם אז, כשהגוף שלה שיווע למנוחה, היא ידעה שהיום שלה עדיין לא נגמר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
במקום לשקוע בספה ולעצום עיניים, היא נאלצה להתחבר למכונת הדיאליזה שליוותה אותה בעשר השעות הבאות, עד שהבוקר עלה והיא יצאה לעוד יום עבודה. כך, לילה אחר לילה, במשך כשנתיים, ניסתה צידקה בת ה-23 להחזיק בחיים שבנתה לעצמה, למרות מחלת הלופוס שהתפרצה בגופה בגיל 15, פגעה בכליותיה והובילה אותה לארבעה ניתוחי לב פתוח.
היא ידעה היטב איזה מחיר גופה שילם על השגרה התובענית ההיא, אבל הדירה ברמת גן, העבודה שאהבה והיכולת לקום בכל בוקר אל חיים שבנתה לעצמה היו עבורה הרבה יותר מעצמאות. הן היו הניצחון הקטן שלה על מחלה שכבר לקחה ממנה כל כך הרבה. "פשוט אשכרה גמרתי את הגוף שלי, אבל גמרתי כי באמת רציתי את השגרה הזאת", סיפרה בריאיון ל-C14.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
את זוכרת את היום שבו הודיעו לך שאת חולה?
"כן. הייתי בערך שבועיים באשפוז, לא כל כך הבינו מה יש לי, עד שבא איזה פרופסור, ראה את הבדיקות ואמר לי שזה לופוס. בתור ילדה בת 15 לא הבנתי את ההשלכות של הדבר הזה. לא הבנתי עם מה אני הולכת להתמודד".
כך הנופל בלבנון הציל את ראייתו של לוחם אחר שלא הכיר מעולם
מתי הבנת לראשונה עד כמה המחלה הזאת חמורה?
"קיבלתי את הכאפה בגיל 19. זה היה לפני החתונה של אחי. ערב לפני הרגשתי מאוד מאוד לא טוב. אמרתי שאני אנסה לסבול את זה עוד קצת, ולצערי לא הצלחתי. באותו יום אמרו לי שהלב שלי במצב נורא, שיש ירידה בתפקוד בצורה מאוד משמעותית ולחץ הדם שלי נורא גבוה. העבירו אותי לטיפול נמרץ והייתי שם כמעט חודש וחצי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך נראו החיים שלך במשך חודש וחצי בטיפול נמרץ?
"את לא יודעת מתי יום, מתי לילה. אנשים מסביבך במצב קשה, אנשים שבדרך כלל מורדמים. כל היום לבד עם תחושת מוות נוראית. באותה תקופה הצליחו לייצב אותי עם המון כדורים והמון תרופות, אבל שלוש שנים אחר כך כבר עברתי ניתוח לב פתוח".
"הסתכלתי לאחותי בעיניים ואמרתי לה: אני לא עוברת את זה"
עברת ארבעה ניתוחי לב פתוח. מה עובר בראש של צעירה שנכנסת שוב ושוב לחדר הניתוח?
"בפעם הראשונה לקחתי את זה די בקלות. ידעתי למה אני נכנסת. כשסיימתי את הניתוח הראשון פתאום אמרו לי: תקשיבי, יש בעיה, את צריכה להיכנס לעוד ניתוח. לא עברה שעה ונכנסתי לעוד ניתוח. אחרי שלוש שנים אמרו לי שהניתוח לא הצליח, שתפקוד הלב שלי רק יורד ושאני צריכה לעבור עוד ניתוח. בשלב הזה את כבר מתחילה להתפרק".
לראשונה בישראל: תרומת איברים מבת 86
היה רגע שבו הרגשת שאת כבר לא מסוגלת לעבור עוד ניתוח?
"לפני הניתוח הרביעי התחלתי להרגיש כאבים מאוד מאוד גדולים. אני כבר מכירה את הגוף שלי, אז אמרתי שזה כואב לי בצורה שאני לא יכולה להסביר. ראו שיש לי קרישי דם סביב הלב ואז הכניסו אותי לעוד ניתוח. לפני הניתוח הזה התפרקתי לגמרי. הסתכלתי לאחותי בעיניים ואמרתי לה: תקשיבי, אני לא עוברת את זה. אני לא רוצה לעבור את זה. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי ככה. אמרתי שלא מגיע לי לסבול ככה בעולם הזה. ואז נכנסתי שוב לניתוח".
איך נראית ההתאוששות מניתוח כזה?
"זו התאוששות של כמעט חצי שנה. יותר מחודש בבית החולים, ואחר כך את חוזרת הביתה. אלה כאבים שאני באמת לא מאחלת לאף אחד. בגלל המצב הכלייתי שלי אני גם לא יכולה לקחת כדורים שמשככים כאבים ממש טוב, אז את באמת סובלת את הכאב בכל רגע ורגע".
לראשונה בישראל: תרומת איברים מבת 86
מי היה לצידך בתקופות האלה?
"המשפחה שלי. אמא שלי ישנה איתי כל התקופה הזאת בבית החולים. אחותי, אח שלי, כולם היו שם איתי כל הזמן".
"אני משתגעת מזה שאין לי שגרה"
איך הצלחת להמשיך לעבוד בתקשורת לצד המחלה והטיפולים?
"אני ברוך השם באמת בורכתי בעבודה שהמנהלים והעובדים מבינים את המצב במאה אחוז. הייתה תקופה שהייתי תחקירנית ולאחר מכן הייתי מפיקה. זה משהו שתמיד רציתי מגיל מאוד מאוד קטן. ניסיתי מאוד להבין שזה בסופו של דבר עבודה ולא לקחת את זה למקום האישי שלי. וזה גם די הצליח לי".
ומה השתנה לפני חודש וחצי?
"היה לי זיהום בבטן, ובגלל הזיהום הזה היו צריכים להוציא לי את הצינור שאיתו הייתי עושה את כל תהליכי הדיאליזה. עברתי מדיאליזה ביתית, שזה עשר שעות כל יום, לדיאליזה בבית חולים, שזה ארבע פעמים בשבוע, ארבע שעות. בגלל בעיות הלב שיש לי, הגוף שלי יותר חלש מאנשים רגילים שמטופלים בדיאליזה".
הפסקת לעבוד בעקבות ההחמרה במצבך?
"עדיין לא התפטרתי, אני בחופשת מחלה כרגע. אני מקווה שאחזור לדיאליזה ביתית או שבתקופה הקרובה אמצא באמת השתלת כליה, ואז אוכל לחזור לשגרת החיים".
עד כמה העבודה חסרה לך?
"אני משתגעת מזה. קשה לי שאין שגרה. כאילו יש שגרה בסופו של דבר, שאת קמה בבוקר והולכת לטיפול, חוזרת גמורה ותשושה, אבל זו לא שגרה מספיקה. את רוצה לקום, את רוצה ללכת בבוקר, את רוצה לעבוד, את רוצה את הלחצים הקטנים האלה. את רוצה להרגיש שאת באמת עושה משהו שבאמת צריכים אותך עבורו".
"כמעט 90 אנשים נרשמו בעקבות הסרטון"
למה החלטת לפרסם את הסיפור שלך ברשתות?
"לפני שלושה חודשים התחלתי להריץ את הנושא כמה שיותר. העליתי סרטון לרשתות, והיום יש כמעט 90 נרשמים בערך. זה יחסית המון בתקופה הזאת. אבל בגלל שיש לי סוג דם יחסית נדיר ויש לי גם נוגדנים, זה באמת בן אדם מאוד מאוד ספציפי שאני מחפשת. אני מקווה שאיכשהו הוא יימצא".
השתלת כליה תאפשר לך להחלים גם ממחלת הלופוס?
"זה לא פותר את המחלה, אבל המחלה עצמה יכולה להיות שקטה. המחלה שלי כבר שקטה במשך שנה וחצי, היא פשוט לא פעילה. אם עכשיו בעזרת השם אני מוצאת כליה, אחרי שסיימתי את כל העניין של הלב, אז אני פתאום חוזרת להיות בן אדם בריא".
"לפעמים אני מסתירה מהמשפחה שפשוט קשה לי"
אחרי כל מה שעברת, מה נותן לך כוח להמשיך?
"יש לי משפט כזה שתמיד אני אומרת: אם יש מה לעשות, תגיד תודה. ביום שיגידו לי, צידקה, אין מה לעשות איתך, זהו, תתמודדי, אז אני אשבר. אבל כל פעם מחדש, ברוך השם, נותנים לי באמת את הפתרון הזה. אז אני אומרת תודה שיש ניתוחי לב, שיש את הרופאים, שיש לי דיאליזה. על זה אני מסתכלת, וזה מה שבאמת נותן לי את הכוח".
יש דברים שאת מסתירה מהמשפחה כדי לא להדאיג אותם?
"אני מסתירה את העניין שלפעמים פשוט קשה לי. כי אני בן אדם שמגיע הרבה פעמים לאופטימיות, ואני יכולה פתאום ללכת לטיפול דיאליזה, ואם אני מרגישה טוב, לצאת וליהנות, ומסיבות ודייטים ובנים, אני מאוד כזאת. אבל הרבה פעמים אני לא רוצה להכביד עליהם. אני רוצה שהם יהיו שם מתי שאני באמת צריכה אותם, ולא בכל שטות".
ומה את אומרת לעצמך ברגעים שבהם קשה במיוחד?
"זה כוח פנימי שבאמת אומר לי: צידקה, כל עוד יש מה לעשות, אל תתייאשי. זו נהייתה תפיסה שלי בכל דבר בחיים".
"ממשיך לחיות": מסתמי הלב של הפעוט מעין דומנוביץ' נתרמו
"הוא לא הולך רק להציל חיים, הוא הולך לעזור לי לבנות אותם"
אם התורם שלך קורא עכשיו את הכתבה, מה היית רוצה שהוא ידע?
"הייתי רוצה שהוא ידע שהוא אשכרה מציל חיים, ושהוא נותן לי פתח לחיים אחרים, שהוא לא מבין כמה אני חולמת עליהם. אם זה למצוא זוגיות שאני לא צריכה כל הזמן להסביר למה אני לא יכולה להיפגש בימים מסוימים, אם זה בעזרת השם להקים משפחה, אם זה סוף סוף להקים את הקריירה שאני כל כך רוצה. אני באמת רוצה שהבן אדם שיקרא את זה יבין שהוא לא הולך רק להציל חיים, הוא הולך באמת לעזור לי לעשות אותם. להקים אותם".
