רגעים קורעי לב תועדו בספארי ברמת גן, לאחר שטוקיו, אורנגאוטנית בת חמש בלבד, מתה בעקבות סיבוך רפואי חמור. צוות המטפלים, שליווה אותה מאז לידתה, החליט לאפשר להוריה להיפרד ממנה. אמה, טאנה, נכנסה לחדר, הרימה את השמיכה שכיסתה את גופת בתה, הביטה בה ויצאה במהירות. אביה, רחמים, נשאר במרחק וצפה במתרחש.
טוקיו נולדה לפני כחמש שנים, לאחר 11 שנים שבהן לא נולדו אורנגאוטנים בספארי. לידתה הייתה אירוע משמעותי עבור צוות המקום, בין היתר משום שאורנגאוטנים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה בטבע. מאז לידתה גדלה טוקיו לצד הוריה, המטפלים ומבקרי הספארי, והפכה לאחת מבעלות החיים המוכרות והאהובות במקום.
המטפלים תיארו אותה כאורנגאוטנית סקרנית, שובבה ומלאת חיים, שאהבה לטפס על ענפים, להתנדנד על חבלים ולשחק במים. אלא שלאחרונה הבחינו בשינוי פתאומי בהתנהגותה. טוקיו התקשתה להתרומם, שכבה כמעט ללא תנועה והראתה סימני מצוקה חריגים.
הצוות הווטרינרי הוזעק והעניק לה טיפול ראשוני, שכלל נוזלים ותרופות. בהמשך הוחזרה לאמה, אך מצבה המשיך להידרדר והיא הועברה לאשפוז בבית החולים הווטרינרי. למרות מאמצי הרופאים ופעולות ההחייאה שבוצעו בה, טוקיו מתה. בבדיקות התברר כי סבלה מנמק במוח, שנסיבות התפתחותו עדיין אינן ברורות.
"היה לנו חשוב שיבינו שהיא מתה"
לאחר מותה קיבלו המטפלים החלטה לאפשר להוריה לראות אותה בפעם האחרונה. לדברי דניאל דגני, מטפלת במחלקת הקופים, המטרה הייתה לאפשר להורים להיחשף למותה של טוקיו, ולא להותיר אותם ללא הסבר להיעלמותה.
"היה לנו מאוד חשוב שהם יוכלו להיפרד, להבין שהיא מתה. שלא יחשבו שפתאום העלמנו אותה, כדי לשמור על יחסי אמון איתם", סיפרה דגני.
היא תיארה את רגעי הפרידה: "פתחנו לטאנה ולרחמים את הדלת כדי שיוכלו להיכנס ולהיפרד. טאנה נכנסה, הרימה את השמיכה, הסתכלה על טוקיו – ויצאה מהר, מהר, מהר. רחמים לא העז להיכנס, אבל הוא ישב והסתכל. כאילו הוא לא הבין".
לדבריה, התנהגויות הקשורות לפרידה ממתים מוכרות גם בקרב בעלי חיים בטבע. "בטבע יש להם טקסים של פרידה. זה דבר מתועד. היה לנו חשוב שיבינו שהיא מתה".
האם בעלי חיים מתאבלים?
מותה של טוקיו והרגעים שבהם הוריה נחשפו לגופתה מעלים מחדש את השאלה האם בעלי חיים חווים אבל באופן הדומה לבני אדם.
ד"ר ג'ייקוב דמביצר מאוניברסיטת תל אביב, שחקר את תפקיד האבל אצל בעלי חיים יחד עם ד"ר דרור בן עמי, הסביר כי מדובר בתחום מורכב, שבו קשה לקבוע בוודאות מה בעל החיים מרגיש.
"אני הייתי אומר שזה אבל שדומה לשלנו. אנחנו מתכנסים כשעצוב וכשקשה להיפרד", אמר. לדבריו, קיימים תיעודים רבים של בעלי חיים המפגינים התנהגויות חריגות לאחר מות צאצאיהם או חברי קבוצתם, אך יש להיזהר מייחוס רגשות אנושיים באופן חד-משמעי.
הקשר בין אם אורנגאוטנית לגוריה נחשב לאחד הקשרים הממושכים בעולם בעלי החיים. הגורים נשארים לצד אמותיהם במשך שנים, לומדים מהן כיצד למצוא מזון, לטפס ולשרוד, ורק בהמשך נעשים עצמאיים. בגיל חמש, טוקיו עדיין הייתה תלויה באמה במידה רבה.
"הפרידות האלה הן החלק הקשה ביותר במקצוע"
עבור אנשי הספארי, מותה של טוקיו היה אובדן קשה במיוחד. יהונתן סמוכה, מנהל מחלקת הקופים, סיפר כי הכיר אותה כבר בשעות הראשונות לחייה.
"אישית, את טוקיו הכרתי משהייתה בת שעתיים וחצי. היא הייתה דמות אהובה ומשמעותית לצוות וזכתה לתשומת לב רבה מצד המטפלים וקהל המבקרים", סיפר.
לדבריו, אנשי הצוות כבר החלו לחשוב על עתידה ועל האפשרות שתקים משפחה משלה. "ראינו אותה גדלה, לומדת, מתפתחת ומתבגרת לאט-לאט, וכבר התחלנו לדבר על כך שבעתיד הלא מאוד רחוק היא תתחיל חיים חדשים ותקים משפחה משלה".
"הפרידות האלה, במיוחד הפתאומיות, הן החלק הקשה ביותר של המקצוע שלנו", הוסיף סמוכה. "גם אחרי חוויה אינטנסיבית ומאתגרת כזאת אנחנו מנגבים את הדמעות וממשיכים. אין לנו אפשרות לעצור. פשוט ממשיכים לטפל ולעשות את הטוב ביותר האפשרי עבור בעלי החיים שלנו, גם כשהדמעות עוד לא יבשו".
מותה של טוקיו הוא גם אובדן למאמצי שימור האורנגאוטנים, הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה בשל הפגיעה המתמשכת בבתי הגידול שלהם בבורנאו ובסומטרה. הספארי ברמת גן משתתף בתוכנית רבייה אירופית שנועדה לסייע בשימור המין, ולידתה של טוקיו הייתה חלק מהמאמצים הללו.
