האם הרגל פשוט כמו לעיסת מסטיק עלול לגרום לשיתוק בפנים? בעקבות המקרה של איש התקשורת אברי גלעד, שטען כי לעיסת מסטיק היא שגרמה לשיתוק בפניו, ד"ר אילן יהושע, מומחה ברפואת משפחה במכבי שירותי בריאות במחוז הדרום, מבהיר היום (ראשון) בריאיון ל-C14 כי אין כיום ראיות רפואיות הקושרות בין לעיסת מסטיק לבין שיתוק על שם בל, גם כשמדובר בלעיסה ממושכת או בתדירות גבוהה.
אברי גלעד חשף שיתוק בפניו – והחליט לא להסתתר: "אני לא אשם"
כדי להבין מדוע, צריך להכיר את התופעה עצמה. שיתוק על שם בל, המכונה לעיתים פציאליס, מופיע בדרך כלל בפתאומיות ופוגע בשרירי ההבעה בצד אחד של הפנים. אדם עלול לגלות לפתע שהחיוך שלו אינו סימטרי, שזווית הפה צנחה או שהוא מתקשה להרים את הגבה ולעצום את העין. לעיתים מתלווים לכך גם כאבים סביב האוזן, שינוי בחוש הטעם או קושי בשתייה.
מאחורי התסמינים הללו עומדת פגיעה בתפקוד עצב הפנים, המכונה גם עצב הגולגולת השביעי. ד"ר יהושע מסביר כי אף שהסיבה המדויקת לשיתוק עדיין אינה ידועה, ההשערה המקובלת היא שמתפתחות דלקת ונפיחות בעצב בזמן שהוא עובר בתעלה גרמית צרה, והלחץ שנוצר פוגע ביכולתו להעביר אותות לשרירי הפנים.
אחד ההסברים האפשריים להתפתחות הדלקת הוא התעוררות מחודשת של נגיפים שנותרו רדומים בגוף, בהם הרפס סימפלקס ונגיף הווריצלה זוסטר. לעומת זאת, בכל הנוגע להרגל הלעיסה, ד"ר יהושע חד-משמעי: "לעיסת מסטיק, גם בתדירות גבוהה או לאורך זמן, לא הוכחה בספרות הרפואית כגורם לשיתוק על שם בל".
הסימן בפנים שאסור להתעלם ממנולמרות שהתופעה עשויה להיראות בתחילה כמו שינוי חיצוני בלבד, ד"ר יהושע מזהיר כי חולשה פתאומית בשרירי הפנים מחייבת בדיקה רפואית דחופה. הסיבה לכך היא שתסמינים דומים עלולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים, ובהם שבץ מוחי, ולכן האבחנה של שיתוק על שם בל מתקבלת רק לאחר שנשללו גורמים אחרים לחולשה.
גם הקושי לעצום את העין אינו עניין שולי. כאשר העפעף אינו נסגר היטב, העין נותרת חשופה ליובש ממושך, שעלול לגרום לפגיעה בקרנית. במקרים כאלה יש צורך בהגנה על העין באמצעות תחליפי דמעות ובאמצעי הגנה במהלך הלילה, בהתאם להנחיות הרופא.
האם הפנים חוזרות לתפקד כרגיל?
אצל רבים מהמטופלים מתחיל שיפור בתוך כמה שבועות, אך ההחלמה עשויה להימשך גם מספר חודשים. ד"ר יהושע מסביר כי במבוגרים הטיפול המקובל כולל סטרואידים במינון גבוה, בהתאם להערכה רפואית, וכי יש חשיבות מיוחדת למהירות שבה מתחילים אותו.
חלון הזמן המשמעותי הוא 72 השעות הראשונות מהופעת התסמינים, שבהן התועלת מהטיפול בסטרואידים גדולה יותר. בחלק מהמקרים נשקל גם שילוב של תרופה אנטי-ויראלית, בהתאם למצבו של המטופל.
גם אם נותרת חולשה לאחר שלב ההחלמה הראשוני, קיימות דרכים להתמודד איתה. כאשר מופיעות תנועות לא רצוניות של שרירי הפנים או שהשרירים אינם חוזרים לתפקוד מלא, ניתן לשקול טיפול שיקומי מותאם.
