ברכות לתאגיד השידור הציבורי. הצלחתם לסמן עוד מטרה: העיתונאית האחרונה בערוץ שלא התיישרה עם השמאל. המסע שמתנהל נגד איילה חסון הוא שיעור מאלף על תקשורת ישראלית ואיך היא נראתה כאן במשך 30 שנה. אותם אנשים שמטיפים לנו השכם וערב על דמוקרטיה, ליברליזם וחופש ביטוי, מתגייסים עכשיו כדי לסלק מהמסך עיתונאית שהבעיה המרכזית איתה היא שהיא לא חושבת כמוהם.
ניחוח של דיקטטורה: כאן 11 מנסה להעלים את אילה חסון מהמסך
ויש כאן גם צביעות בלתי נתפסת בכל הנוגע לזכויות נשים. אם זכויות נשים באמת היו מעניינות את אנשי השמאל והפמיניסטיות, ההתבטאויות של חסון על הפוליגמיה בחברה הבדואית היו פותחות דיון ציבורי חשוב. על נשים שחיות במציאות של דיכוי, של אלימות, צריך רק לפתוח את דו"ח מבקר המדינה ולקרוא את הנתונים המזעזעים.
סערת אילה חסון: בתאגיד לא רוצים התנצלות, רוצים השפלה
אבל זה לא מעניין כשהקורבנות לא מתאימים לאג'נדה. חשבנו שהתאגיד הוא גוף ציבורי, וגילינו שמדובר במועדון חברים של עיתונאים שחושבים אותו הדבר. הציבור לא מממן אותו כדי שישכפל את אותה השקפת עולם שוב ושוב.
ואם חופש הביטוי שמור רק למי שאומרים את הדברים הנכונים, אז זה לא חופש ביטוי. זאת משמעת מחנאית. פעם קראו לזה השתקה ורדיפה. היום קוראים לזה אתיקה. עיתונות זה לא.
