חשש כבד לגורלם של שני גברים מוסלמים בני המיעוט האויגורי, המוחזקים בתאילנד מאז שנת 2014: השניים, בני 26 ו-35, פנו אתמול (רביעי) לרשויות במדינה בתחינה שלא להסגירם לסין, מחשש שייכלאו ויעברו עינויים. פנייתם מגיעה בעקבות שחרורם ממאסר בסוף אוקטובר והאפשרות שיועברו לידי המשטר בבייג'ינג. על רקע הביקורת הגוברת, הבהירה המועצה לביטחון לאומי בבנגקוק כי הסגרה תתבצע רק בכפוף לבקשה רשמית ולהחלטת בית המשפט, בעוד ארגוני זכויות אדם מזהירים מפני הישנות המקרה של 40 אויגורים שגורשו בשנה שעברה ועקבותיהם נעלמו.
בתגובה לביקורת הציבורית והבינלאומית, הודיעה המועצה לביטחון לאומי של תאילנד כי לא תבצע גירוש מנהלי ישיר, וכי גורלם של השניים יוכרע בהליך משפטי פתוח ורק במידה וסין תגיש בקשת הסגרה רשמית ומחייבת כחוק.
השניים נעצרו עוד בשנת 2014 בסמוך לגבול עם מלזיה, יחד עם קבוצה של יותר משלוש מאות אויגורים שנמלטו מסין בעקבות הדיכוי האתני, התרבותי והדתי במחוז שינג'יאנג. מאז דורשת ממשלת סין בעקביות את השבתם של כלל הפליטים לשטחה, כשהיא מתייגת אותם כפעילי טרור.
במכתב שהועבר בשפה האנגלית ופורסם על ידי קנאווי סוּאבּסאנג, מחוקק לשעבר ומייסד ארגון זכויות האדם קרן שלום וזכויות, תיאר אחד העצורים את האימה המתמשכת: "בכל פעם אנחנו חרדים מכך שסין תיקח אותנו בחזרה. אנחנו לא טרוריסטים".
ססינאן טמניתינאן, חברת פרלמנט מטעם מפלגת העם שבאופוזיציה, קראה לממשלה לכבד את החוק המקומי והדין הבינלאומי האוסרים על החזרת אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו: "שמירה על יחסים בינלאומיים היא עניין חשוב, אך היא אינה יכולה לגבור על זכויות אדם ועל שלטון החוק. אסור לשלוח איש לסכנה רק משום שהממשלה מבקשת להיפטר מבעיה".
לנוכח הזעקה הציבורית, הבהיר ראש המועצה לביטחון לאומי של תאילנד, צ'איפרואק דואנגפראפאט, כי בניגוד לגירושם של ארבעים עצורים אויגורים בשנה שעברה, הפעם יידרש הליך שיפוטי מלא: "אם בית המשפט יפסוק נגדם, הם יוסגרו בהתאם לאמנה. זהו ההליך השיפוטי. דואנגפראפאט הוסיף כי במידה שבית המשפט יפסוק לטובתם, תיפתח בפניהם האפשרות להיקלט במדינה שלישית.
מנגד, דוברת משרד החוץ של סין, מאו נינג, נמנעה מלהשיב ישירות לשאלה האם הוגשה בקשת הסגרה רשמית, אך הדגישה: "שיתוף הפעולה בין סין לתאילנד במאבק בפשיעה חוצת גבולות, לרבות הגירה בלתי חוקית, מתנהל בהתאם לחוקי שתי המדינות, המשפט הבינלאומי והפרקטיקה המקובלת".
החשש לחייהם של השניים מבוסס על תקדימי העבר הקשים. מתוך יותר משלוש מאות האויגורים שנמלטו בגל הראשון, אפשרה תאילנד למרבית הנשים והילדים לעבור לטורקיה, אולם בשנת אלפיים וחמש עשרה גירשה מאה ותשעה גברים לסין בניגוד לרצונם – מהלך שחולל זעם בינלאומי עז והוביל לפריצה של מפגינים לשגרירות תאילנד בטורקיה.
בחודש פברואר אלפיים עשרים וחמש חזרה הממשלה בבנגקוק על הצעד וגירשה ארבעים גברים נוספים, חרף תחנוניהם של העצורים ואזהרות חריפות מצד האו"ם ומחוקקים תאילנדים. עד לרגע הגירוש הכחישה ממשלת תאילנד את כוונותיה, וטענה בדיעבד כי העצורים חתמו על מסמכים בשפה הסינית המאשרים את חזרתם מרצון.
אלא שבדוח שפרסמה הנציבות הלאומית לזכויות אדם בתאילנד נקבע כי הרשויות לא סיפקו שום ראיה להסכמתם החופשית של הגברים או ערובה לביטחונם. מאז גורשו, עקבותיהם של ארבעים האויגורים נעלמו לחלוטין, וכל הניסיונות של פעילי זכויות אדם וגורמים רשמיים במשרד החוץ של תאילנד לברר מה עלה בגורלם נותרו ללא מענה מצד הרשויות בבייג'ינג.
האויגורים הם קבוצה אתנית מוסלמית דוברת שפה טורקית, שמקורה ההיסטורי במחוז שינג'יאנג שבצפון־מערב סין. בעשורים האחרונים ניהל המשטר בבייג'ינג מאבק מתמשך נגד האוכלוסייה האויגורית בטענה למלחמה בטרור ובבדלנות, מאבק שהסלים בשנים האחרונות לדיכוי אלים, לכליאת המונים במחנות חינוך מחדש, למחיקת זהות תרבותית ולכפיית עבודות כפייה – צעדים שהוגדרו על ידי מספר ממשלות מערביות כרצח עם.
מנוסתם של מאות פליטים דרך דרום-מזרח אסיה בשנת 2014 הפכה את תאילנד לזירת מאבק דיפלומטית: בעוד ארגונים בינלאומיים תבעו להעניק להם מקלט הומניטרי, הפעילה סין מנופי לחץ כלכליים ופוליטיים כבדים על בנגקוק בדרישה להחזירם לשטחה.
