היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט הבהיר היום (שני) במהלך המשך עדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי לא אישר למשטרת ישראל לחקור באופן כללי מערכות יחסים בין פוליטיקאים לכלי תקשורת או בקשות לשינויים בתכנים עיתונאיים. הדברים נאמרו במהלך החקירה הראשית מטעם צוות ההגנה, לאחר שסנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, הציג קטעים מתוך תשאולו של עורך "ישראל היום" לשעבר עמוס רגב וביקש לברר את גבולות הגזרה המדויקים של האישורים שניתנו לחוקרים.
במהלך הישיבה באולם הציג עורך הדין חדד שאלות שונות שהפנו חוקרי המשטרה לעמוס רגב בחודש ינואר אלפיים ושבע עשרה, אשר נגעו באופן ישיר לאופי סיקורם של נתניהו ובני משפחתו, וכן למעורבות אפשרית של בעלי העיתון בקבלת החלטות עריכה פנימיות. לאחר הצגת המסמכים הללו, ביקש חדד ממנדלבליט לאשר לפרוטוקול כי מעולם לא העניק למשטרה היתר גורף לחקור יחסים הדדיים בין אנשי ציבור לנציגי תקשורת, כפי שנעשה בפועל על ידי צוות החקירה באותו מקרה: "נכון".
מנדלבליט שוב לא זכר – חדד לא התאפק ועקץ: "ננסה לחלץ משהו"
"הסתפרת?": הרגע ששבר את הדיסטנס בין עו"ד חדד למנדלבליט
"הייתי מצפה שתברכו": חדד התעמת עם התביעה על עדות מנדלבליט
חדד המשיך בקו החקירה ושאל האם היועץ המשפטי לממשלה עסק בענייני סיקור תקשורתי כשלעצמם, ומנדלבליט שב והשיב בחיוב לניסוח שהציג הסנגור, שלפיו לא עסק בכך. מיד לאחר מכן חידד חדד את שאלתו באופן ממוקד ומפורט יותר, ושאל האם אישר אי פעם לחקור מקרים שבהם פוליטיקאים ונבחרי ציבור פונים לכלי תקשורת בבקשה להסיר או להוסיף תמונות וכתבות. על כך השיב מנדלבליט מעל דוכן העדים: "נכון, התרתי דברים אחרים".
בהמשך הדברים התייחס היועץ המשפטי לשעבר גם לחשדות שנחקרו במסגרת תיק ארבעת אלפים, והציג הבחנה ברורה בין פניות תקשורתיות שגרתיות לבין החשד הפלילי שנבדק באותה פרשה. מנדלבליט הסביר כי במוקד הבדיקה בתיק ארבעת אלפים עמד החשד ליכולת השפעה עמוקה ומשמעותית על כלי התקשורת באתר וואלה, וזאת בתוך הקשר של מערכת יחסים רחבה והדדית הרבה יותר.
מנדלבליט הדגיש בדבריו כי לא דובר בהכרח על "השתלטות" פיזית או מוחלטת על כלי התקשורת, כפי שניסה חדד להגדיר זאת בשאלתו, אלא על יכולת מתמשכת להשפיע על התכנים החדשותיים בהתאם לצרכים מסוימים.
הבחנה מהותית זו עמדה במוקד יום החקירה: מצד אחד, קיום קשרים שוטפים בין פוליטיקאים לעיתונאים ובקשות לגיטימיות של דוברים לשינוי סיקור; ומצד שני, חשדות פליליים מוגדרים וממוקדים שנבדקו במסגרת תיקי נתניהו.
באמצעות קו חקירה זה ביקשה ההגנה לבסס תשתית עובדתית המוכיחה כי חוקרי המשטרה פעלו בחריגה מסמכות, וגלשו לבדיקת נושאים עיתונאיים מובהקים שלא נכללו באישורים הרשמיים שהעניק היועץ המשפטי לממשלה. בעוד שמנדלבליט אישר מעל הדוכן שלא התיר חקירה כללית של קשרי פוליטיקאים ועיתונאים או בדיקת בקשות לשינוי כתבות, הוא עמד על כך שהאישורים שהעניק התייחסו לחשדות פליליים קונקרטיים אחרים שעלו בחומרי הבדיקה.
הודאתו של מנדלבליט כי לא אישר לחקור פניות שגרתיות של פוליטיקאים לשינוי תמונות וכתבות מחזקת את הטענה המרכזית של צוות ההגנה בתיקי האלפים. סנגוריו של נתניהו מבקשים להוכיח כי גורמי האכיפה פלילו התנהלות תקשורתית מקובלת, חצו את גבולות האישורים שניתנו בחוק יסוד הממשלה, וביצעו פעולות בדיקה נרחבות ללא פיקוח מוסמך. הכרעת בית המשפט בשאלת הגבול שבין סיקור תקשורתי לגיטימי לבין מעשה פלילי, לצד בחינת השאלה האם החוקרים חרגו מהיתרי היועץ המשפטי, תהווה מרכיב מכריע בהכרעת הדין ובקבלת טענות ההגנה מן הצדק.
