יש משהו בפוליטיקה הישראלית שקשה להסביר באמצעות סקרים, מצגות ויועצי תקשורת. קוראים לזה נשמה. ובמערכת הבחירות הזאת ראינו שוב עד כמה מנהיגות, אמונה ועבודת שטח יכולות להשפיע על המערכה הפוליטית. בגיל 77, אחרי עשרות שנים בחזית הפוליטית, בנימין נתניהו הוביל קמפיין המרצה אינטנסיבי של שבועיים שלא היה מבייש בן 25 בשיא שלו . בזמן שיריביו עסקו לא פעם בגילו, בכוחו ובבריאותו, נתניהו התמקד במשימה: להוציא את האנשים מהבית ולהביא אותם לקלפי.
אבל הסיפור אינו רק נתניהו. מאחורי הקמפיין עמדו מנהלי מטות, אנשי מקצוע ואלפי פעילים ומתנדבים מכל רחבי הארץ. אנשים שעזבו עבודה ומשפחה, עברו מדלת לדלת, הרימו טלפונים ולא ויתרו. רבים מהם עשו זאת מתוך תחושת שליחות, אמונה במנהיג ודאגה אמיתית לעתידה של המדינה. נתניהו היה הדמות שסביבה התארגנה הפעילות, אבל האנשים שבשטח והרוח הם שהוציאו את התוכניות לפועל. קמפיין אפשר לקנות בכסף. אכפתיות, נאמנות ונשמה אי אפשר לקנות.
הכישלון של צביקה ברוט: ניהל את קמפיין הליכוד וזנח את בת ים
ש"ס: כשהזהות המקורית נשחקת
כבר תקופה ארוכה אני מתריע מפני המרחק ההולך וגדל, לדעתי, בין ש"ס לבין חלק מהציבור המסורתי שהיווה בסיס חשוב להקמתה. ש" לא קמה רק כמפלגה חרדית. היא קמה כתנועה של זהות, כבוד, מסורת ותיקון תחושת הקיפוח של הציבור המזרחי. היא העניקה קול לאנשים שהרגישו שהממסד הדתי והפוליטי אינו מעניק להם את מקומם הראוי.
אלא שבמהלך השנים התחדדה השאלה מי באמת קובע את סדר היום של המפלגה: הציבור המזרחי המסורתי, או מערכת האינטרסים של הפוליטיקה החרדית והישיבות, המושפעת גם מההנהגה החרדית האשכנזית? חייבים להבחין בין מצביעים חרדים המזוהים עם עולם הישיבות לבין מצביעים מסורתיים שרוצים מדינה יהודית, כבוד למסורת, גאווה עדתית והכרה בתרבות שממנה צמחו.
גורמים בש"ס נגד דרעי: "שיפסיק לאיים בפרישה – ויתפטר"
להערכתי, חלק מהציבור המסורתי כבר אינו מרגיש שש"ס מדברת בשמו. תוצאות הבחירות מחייבות את המפלגה לבחון אם נוצר נתק בינה לבין ציבור זה, והאם חלק מהתומכים המסורתיים בחרו שלא להצביע לה. מי ששוכח את הזהות שבשמה קמה מפלגתו, עלול לגלות שגם הציבור כבר אינו מרגיש מחויב לה.
33 אלף חרדים נשארו בבית: המספרים מאחורי המפולת של ש"ס
עוצמה יהודית: לייק הוא לא פתק בקלפי
גם על הקמפיין של עוצמה יהודית מתחתי ביקורת אסטרטגית לאורך הדרך. השר איתמר בן גביר הוא פוליטיקאי בעל נוכחות ציבורית בולטת, שיודע לייצר תשומת לב ולמשוך קהל. אבל אחת הטעויות האפשריות בקמפיין היא בלבול בין פופולריות אישית לבין תמיכה אלקטורלית.
לא כל אדם שמצטלם עם פוליטיקאי מצביע לו. לא כל לייק הופך לפתק. ולא כל חיבוק ברחוב מעיד על מחויבות בקלפי. לטעמי, הקמפיין של עוצמה יהודית התמקד יותר מדי במסרים המוכרים לבסיס התומכים ופחות מדי בהצגת הישגים (והיו הרבה) , פתרונות ותוכניות שיכולים להיות רלוונטיים גם לציבורים אחרים. היו נושאים שבהם אפשר היה להציג מדיניות הנוגעת גם לאזרחים בצפון תל אביב, ולא רק לקהל המזוהה עם המפלגה. אבל לשם כך צריך להציג תוצאות ותוכניות ולא להסתפק בכותרות.
התקיימה פגישה ארוכה בין רה"מ לבן גביר על עתיד ממשלת הימין
סמוטריץ' ופייגלין: קמפיין של זהות ברורה
בצלאל סמוטריץ' ומשה פייגלין הציגו גישה שונה, שהתבססה על מסרים אידיאולוגיים מובהקים, פנייה לציבורים בעלי זהות פוליטית מוגדרת ושילוב בין הופעה ממלכתית למסרים תקיפים. היתרון בגישה הזאת הוא הבהירות. הבוחר יודע מהי תפיסת העולם שמציגים בפניו. האתגר הוא שקמפיין המדבר בעיקר אל ציבור שכבר מזדהה עם רעיונותיו צריך לדעת להסביר אותם גם למי שעדיין אינו משוכנע.
נתניהו והליכוד: המנהיג, האנשים והשטח
בעידן שבו מודדים הצלחה פוליטית בצפיות ובלייקים, קמפיין הליכוד המחיש את חשיבות החיבור בין מנהיגות, אסטרטגיה ועבודת שטח. נתניהו היה הציר המרכזי של המערכה. בגיל 77, אחרי עשרות שנים בפוליטיקה, הוא הוביל שבועיים אינטנסיביים של פעילות והמרצה, והמחיש עד כמה הנוכחות האישית של מנהיג יכולה להיות משמעותית עבור הפעילים והמטות.
פייגלין דורש בחירות חוזרות: "השביעי באוקטובר של הפוליטיקה"
כמי שלקח חלק בהנהלת קמפיין הליכוד, ראיתי מקרוב את העבודה שמאחורי הקלעים: מנהלי קמפיין, ראשי מטות , מטה אלקטור , ואיש לוגיסטיקה שבא עם נשמה ענקית , ואלפי מתנדבים ראשי סניפים ופעילים שפעלו יום ולילה, מדלת לדלת, מתוך אמונה בדרך, מחויבות למדינה ואמון אישי בנתניהו.
בזמן שיריביו התמקדו לא פעם בגילו ובכוחו, נתניהו בחר להתמקד בעבודה הפוליטית ממלכתית מבחינתי, זה היה אחד המאפיינים הבולטים של הקמפיין: מנהיג שמציב את הכיוון, ואנשים שמאמינים בו ומוכנים להשקיע כדי לממש אותו. אני גאה שהייתי חלק מהמערכה הזאת. ההיסטוריה עוד תשפוט את תוצאותיה, אבל את המחויבות שראיתי בשטח לא אשכח. מאחורי אלפי הפעילים עמדה אמונה בדרך, ובמרכזה עמד בנימין נתניהו.
