במשך קמפיין שלם, עם מלאי של חולצות שחורות וחרישת שטח בלתי פוסקת, נפתלי בנט האמין שהוא בדרך לכבוש מחדש את הפוליטיקה הישראלית. אלא שבסופו של יום, עם 12 מנדטים בלבד, מתוכם חמישה שהגיעו מיאיר לפיד, הוא גילה שהמציאות רחוקה מהציפיות. נכון, מדובר בהישג מכובד, אבל רחוק מאוד מהתסריט שעליו חלם ראש הממשלה לשעבר. האיש שראה את עצמו כמנהיג הבא של הגוש מצא את עצמו, במקרה הטוב, בעמדת הגלגל השלישי.
וכאן מתחיל הפלונטר של בנט. הוא ניצב כעת בצומת הכרעות שעשויה לקבוע אם יצליח לשקם את מעמדו הפוליטי, או שדווקא הצעד הבא שלו יהיה תחילת הסוף של הקריירה הפוליטית שלו.
הליכוד עם 27 מנדטים, גוש הימין עם 53: כך נראית הכנסת ה-26
אם יבחר לשבת תחת אייזנקוט בממשלת שמאל/ממשלת מיעוט/ממשלה הנשענת על החרדים ורע”ם, (סמנו את הקונסטלציה המועדפת עליכם), הוא עלול לגלות שהמחיר הפוליטי יהיה כבד בהרבה מהרווח המיידי. אם נותרו לו מצביעי ימין וימין-מרכז, ואם הוא עדיין מקווה שביום שאחרי נתניהו יוכל לחזור ולהתקבל במחנה הלאומי, שותפות בממשלה הנשענת שוב על מפלגות ערביות עלולה לסגור בפניו את הדלת הזאת. הוא אולי יזכה בתפקיד, אבל יאבד את הסיכוי לבנות מחדש את הבסיס הפוליטי שאיבד.
אלא שגם בגוש המרכז-שמאל מחכה לו בעיה לא פחות גדולה. בנט עשוי לגלות שגם שם לא מחכים לו כמנהיג. אייזנקוט הוא זה שעומד כעת בחזית המהלך הפוליטי, הוא זה שמבקש לערער את שלטון נתניהו, והוא זה שעשוי לקטוף את הקרדיט אם יצליח להרכיב ממשלה. ומה יישאר לבנט? תואר ראש הממשלה לשעבר, כהונה קצרה בראשות הממשלה, והעבר שלו כמנכ”ל מועצת יש”ע. לא בדיוק נקודת פתיחה שמבטיחה לו את הנהגת הגוש.
במילים אחרות, בנט מסתכן בכך שיאבד את הימין בלי לזכות בהנהגת השמאל. הוא עלול להפוך לשותף זוטר במערכת פוליטית שבה לאחרים יש יותר כוח, יותר לגיטימציה ויותר יכולת לקבוע את סדר היום.
לכן, אם בנט מבקש להציל משהו מהקריירה הפוליטית שלו, האפשרות היחידה שעשויה להותיר לו פתח לעתיד היא חזרה לקונסטלציה ימנית. שותפות עם נתניהו וסמוטריץ’, השתלבות בממשלה ימנית ועמידה לצד הנהגת המחנה בסוגיות הביטחוניות עשויות לאפשר לו לנסות ולשקם את האמון שאיבד בקרב מצביעי הימין. הוא יצטרך לשדר לציבור שהפיק לקחים, שהוא מבין את הטעות שעשה בעבר, ושהוא אינו מוכן לחזור על מהלך פוליטי הנשען על מפלגות ערביות.
גם המסלול הזה אינו מבטיח לו הצלחה. חזרה למחנה הימין תחייב אותו להתמודד עם שאלות קשות על אמינותו, על הבריתות הפוליטיות שכרת בעבר ועל היכולת של מצביעי הימין לתת בו אמון מחדש. אבל לפחות היא תשאיר לו אפשרות לנסות ולבנות את עצמו מחדש ביום שאחרי נתניהו.
בסופו של דבר, הפלונטר של בנט פשוט למדי: אם יבחר באיזנקוט, הוא עלול להפוך לשחקן משנה בגוש שאותו רצה להנהיג. אם ינסה לחזור לימין, הוא יצטרך לשכנע ציבור שכבר התאכזב ממנו שהוא ראוי להזדמנות נוספת.
הבעיה היא שבפוליטיקה הישראלית, הזדמנויות שניות אינן מובטחות לאיש. ובנט, מי שכבר כיהן כראש ממשלה, עלול לגלות שהתחנה הבאה שלו אינה לשכת ראש הממשלה, אלא מאבק הישרדות מתמשך סביב אחוז החסימה.
