עזמי בשארה, נוצרי ערבי שכיהן כחבר כנסת במפלגת בל"ד בין 1996 ל-2007, נחשד במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006) כי קיים מגע עם סוכני חיזבאללה, העביר מידע על מטרות אסטרטגיות בישראל והמלצות על טווחי טילים תמורת כספים. בשארה הכחיש את ההאשמות, טען לרדיפה פוליטית ואחרי זה התפטר, ברח מהארץ והשתקע בקטאר. כיום הוא פועל מדוחא כמנהל המרכז הערבי למחקר ומדיניות, כיו"ר חבר הנאמנים של מכון דוחה ללימודים מתקדמים וכדמות משפיעה במעגלים הקרובים לאמיר קטאר.
מאז בריחתו מישראל הוא פועל למען הסוגיה הפלשתינית ונוקם בישראל בכל דרך. בשארה הפך מכלי פוליטי פנימי בישראל (שנחשד בסיוע לאויב בזמן מלחמה) לאינטלקטואל ומתווך אזורי המשפיע על נרטיבים, מוסדות ומדיניות נגד ישראל. פעילותו משלבת מחקר, תקשורת והשפעה דיפלומטית, תוך ניצול מעמדו בקטאר לקידום עמדות המערערות על הלגיטימיות הישראלית ומחזקות את הצד הפלשתיני והערבי.
במקביל בשארה היה מעורב בהקמת גוף התקשורת "אל-ערבי אל-ג'דיד" הכולל עיתון, אתרים וערוץ התקשורת הממומנים על ידי קטאר ומשמשים במה לביקורת חריפה על ישראל, קידום עמדות פלשתיניות ומתן במה לדמויות מחמאס ומארגונים אחרים. חבר הכנסת לשעבר הוא בעצם חלק מ"אימפריית הסתה" המפיצה נרטיבים נגד ישראל ומחזקת את אג'נדת חמאס.
בראיונות תכופים בשארה מציג את מדיניות ישראל כג'נוסייד בעזה, מתנגד נחרצות לנורמליזציה ערבית-ישראלית (כולל אזהרות לסוריה על ויתור על הגולן), טוען שישראל מחפשת "לקוחות" ולא בעלות ברית, וקורא להקמת אש"ף מאוחד הכולל את חמאס כדי לסכל תוכניות ישראליות ל"יום שאחרי".
הוא מתאר את ישראל כמעצמה המנסה לעצב מחדש את האזור שמנצלת את 7 באוקטובר להרחבת השליטה ומזהיר מפני הגמוניה ישראלית בלבנט (אזור ישראל, סוריה, ירדן ולבנון) אם לא תהיה תגובה ערבית נחרצת. בשנים האחרונות הוא המשיך להתבטא על בחירות בישראל (קרא להגברת הצבעה ערבית נגד נתניהו), על מלחמות אזוריות, ועל מדיניות ארה"ב תחת טראמפ. הוא פרסם ספרים על "פלשתין", המדינה הערבית ומעברים דמוקרטיים, המחזקים את המסגרת התיאורטית של הביקורת שלו.
בזכות מעמדו וקרבתו למשפחה השולטת בקטאר, הוא מכתיב לקטארים את ראייתו ופועלו נגד ישראל מתוך ראייה פאן ערביסטית שהוא דוגל בה ממוזגת עם ארומה של נקמה. כיום בשארה עומד בראש שני מוסדות אקדמיים ומחקריים מרכזיים בדוחא:
1. מכון דוחא ללימודים גבוהים (Doha Institute for Graduate Studies): מוסד אקדמי המציע תארים מתקדמים (מוסמך ודוקטורט) במדעי החברה, הרוח והמנהל הציבורי. בשארה משמש כיושב ראש חבר הנאמנים של המכון.
2. המרכז הערבי למחקר ולימוד פוליטי (Arab Center for Research and Policy Studies – ACRPS): מכון מחקר וחשיבה (Think Tank) בולט בעולם הערבי שבשארה הוא מייסדו ומשמש כמנהלו הכללי.
בנוסף, יש לזכור כי ב-9 בספטמבר 2025, מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו מתחם מגורים בלב דוחא. המטרה הייתה חיסול צמרת חמאס, כולל ח'ליל אל-חיה. המנהיגים שרדו, אך שישה בני אדם נהרגו, בהם קצין ביטחון קטארי. לראשונה בהיסטוריה, ישראל פגעה ישירות בשטח מדינה במפרץ ששימשה כביכול כמתווכת מרכזית בין ישראל לחמאס. קטאר כינתה את התקיפה כהפרה בוטה של ריבונותה וכ"טרור מדיני".
ייתכן כי גם התקיפה, בנוסף לבשארה, העלו את הרצון הקטארי לנקמה. ומבחינתם, לראות את שיעור ההצבעה במגזר הערבי שבר שיאים ואת המפלגות הערביות זוכות ב-19 מנדטים, כאשר גוש נתניהו נותר עם 53 מנדטים בלבד ללא רוב – זו "אכבר" נקמה.
המוטיבציה ורוח הנקמה של קטאר ובשארה ברורים. התקיפה בדוחא פגעה ביוקרתה של קטר כמתווכת אמינה ובריבונותה, ואם החשדות של השב"כ יתבררו כנכונות – ניתן יהיה להגיד שבמקום תגובה צבאית ישירה, דוחא בחרה בנשק רך יותר: השפעה על ההרכב הפוליטי בישראל דרך המגזר הערבי. חיזוק המפלגות הערביות מחליש את מחנה הימין, מקשה על הקמת ממשלה יציבה, ועלול לפגוע במדיניות הישראלית כלפי חמאס ועזה. קטאר מצידה, מכחישה. דובר משרד החוץ מאג'ד אל-אנסארי כינה את ההאשמות "מגוחכות ומסוכנות" וטען שמדובר בקמפיין דיסאינפורמציה – אך ההכחשה לא משנה את העובדות.
התקיפה בדוחא הייתה צעד טקטי, ההתערבות בבחירות היא צעד אסטרטגי. קטאר לא שכחה את הפגיעה בבירתה, והיא פועלת להחליש את מי שפגע בה מבפנים, אך החקירה של השב"כ היא שתיקבע אם אכן הייתה פה התערבות זרה או לא. באשר לעזמי בשארה, הוא ממשיך לנקום בישראל באמצעות מכוני המחקר והוא זורע את שנאת ישראל אצל מנהיגי ערב וילדיהם אש לומדים במכונים תחת הנהלתו. מעלליו של בשארה במשך השנים האלה היו פומביים, ידועים ואף מפורסמים אך למרבה הצער ייתכן והפעם מדינת ישראל השב"כ והמוסד נרדמו בשמירה.
