אנשים רבים הסובלים מכאבים, נוקשות ונפיחות בגיד אכילס פונים לטיפול בזריקות, אך מחקר קליני חדש שפורסם בכתב העת The BMJ מטיל ספק משמעותי ביעילותן. הממצאים מצביעים על כך שזריקות נפוצות, המכילות חומר הרדמה מקומית, סליין (מי מלח) ולעיתים סטרואידים, אינן מציעות יתרון קליני משמעותי על פני טיפול דמה (פלצבו) בטווח הארוך, ומאתגרות פרקטיקה רפואית מקובלת.
אין יתרון על פני טיפול דמה
המחקר נערך באוסטרליה וכלל 192 מבוגרים עם כאבים בגיד אכילס. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות: קבוצה שקיבלה זריקת דמה, קבוצה שקיבלה זריקה בנפח גבוה ללא סטרואידים, וקבוצה שקיבלה זריקה עם סטרואידים. כל המשתתפים קיבלו גם תוכנית אימונים והדרכה. לאחר 12 חודשים, החוקרים לא מצאו הבדלים ברורים ברמות הכאב והמוגבלות בין הקבוצות, מה שמעיד על חוסר יעילות של הזריקות.
באופן ספציפי, הזריקה ללא סטרואידים לא הראתה כל יתרון על פני הפלצבו. הזריקה שכללה סטרואידים סיפקה שיפור קטן וקצר טווח בלבד לאחר שישה שבועות, אך באופן מדאיג, התוצאות לאחר 26 שבועות היו גרועות יותר מאשר בקבוצה שקיבלה זריקה ללא סטרואידים. מומחים מדגישים כי אין לראות בסטרואידים "תרופת פלא" למצב, ויש להסביר למטופלים את היתרונות קצרי הטווח מול החסרונות האפשריים בטווח הארוך.
לשקול מחדש את הטיפול
לאור הממצאים, החוקרים ממליצים לרופאים "לשקול מחדש את ההיגיון מאחורי השימוש בזריקות אלו". למרות שלא נרשמו תופעות לוואי חמורות, היעדר התועלת ארוכת הטווח ברור. ההמלצה המרכזית לטיפול בכאבי גיד אכילס נותרה פיזיותרפיה המבוססת על תרגילים, וחשוב לקיים דיון מעמיק עם הרופא המטפל על כל אפשרויות הטיפול הקיימות לפני קבלת החלטה.
