פחות מ-24 שעות לפני פתיחת הקלפיות בבחירות לכנסת ה-26, שייערכו מחר (שלישי), המפלגות בישראל נכנסות למאבק האחרון על שיעורי ההצבעה. כ-7.3 מיליון אזרחים בעלי זכות בחירה יוכלו להשתתף בבחירות, אך רק הקולות שיוטלו בפועל, ובהמשך רק הקולות שיינתנו לרשימות שיעברו את אחוז החסימה, יקבעו את חלוקת 120 המושבים בכנסת.
על רקע הפערים החריגים בין הסקרים, בליכוד חוששים כי שאננות של מצביעי הימין, לצד התעוררות בחברה הערבית, עלולה להשפיע על יחסי הכוחות. מנגד, במפלגות המתנגדות לנתניהו פועלים להגדלת ההשתתפות בקרב תומכיהן ולגיוס מצביעים מתלבטים. גם מזג האוויר עשוי להשפיע על הנוחות בהגעה לקלפיות, אך נתוני העבר מלמדים כי אין בישראל קשר מוכח בין גשם לבין ירידה בשיעור ההצבעה.
נתניהו שלף מסמך: "80% ממצביעי וינטר רוצים אותי"
כמה מצביעי ימין צריכים להגיע כדי להבטיח 61 מנדטים?
המענה לשאלה כמה קולות דרושים כדי להשיג רוב פרלמנטרי תלוי בשני משתנים שאינם ידועים מראש: שיעור ההצבעה הכללי בארץ, וכמות הקולות שיינתנו למפלגות שלא יצלחו את אחוז החסימה ויירדו לטמיון. בשיטת הבחירות הישראלית, גוש פוליטי אינו מחויב להגיע לרף קולות קבוע ומוגדר מראש כדי לזכות ברוב. המושבים מחולקים באופן יחסי בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ולפיכך הנתון הקובע הוא חלקו היחסי של כל גוש מתוך סך הקולות הכשרים שמשתתפים בפועל בחלוקת המנדטים.
אילו כל הקולות הכשרים בבחירות היו ניתנים אך ורק למפלגות שעוברות את אחוז החסימה, גוש השואף להגיע ל-61 מושבים היה נדרש לכ-50.8% מכלל הקולות. אולם במציאות, שבה חלק מהקולות מוענקים לרשימות שאינן חוצות את הרף, שיעור התמיכה הנדרש מתוך כלל המצביעים עשוי להיות נמוך יותר.
יממה לבחירות: טראמפ מפרסם פוסט תמיכה נוסף בנתניהו
לשם המחשה בלבד, אם שיעור ההצבעה הכללי יעמוד על 70% מתוך כ-7.3 מיליון בעלי זכות בחירה, יצביעו בפועל כ-5.11 מיליון אזרחים. תחת ההנחה ההיפותטית שכלל הקולות יהיו כשרים ושכל הרשימות יחצו את אחוז החסימה, גוש הימין יזדקק לכ-2.6 מיליון קולות כדי להגיע ל-61 מנדטים. אם שיעור ההצבעה יטפס ל-75%, יעמוד מספר המצביעים על כ-5.48 מיליון איש, והרף המקביל לקבלת רוב יזנק לכ-2.78 מיליון קולות. חישובים אלו אינם מהווים יעדי הצבעה רשמיים של הליכוד או של גוש כלשהו, אלא מודל להמחשת סדרי הגודל, שכן חלוקת המנדטים בפועל מושפעת גם מהסכמי עודפים, מעודפי קולות ומהתפלגות ההצבעה בין הרשימות השונות.
סדרי הגודל: כמה קולות יכולים להכריע מנדט?
הטבלה שלהלן ממחישה את המשמעות של שיעורי ההצבעה השונים ביחס למשקל של כל מנדט ולרף הנדרש להשגת 61 מושבים, בהתבסס על 7.3 מיליון בעלי זכות בחירה ותחת ההנחה ההיפותטית שכל הקולות כשרים וכל המפלגות עוברות את אחוז החסימה.
הערת חישוב: מדובר בחישוב המחשה תיאורטי בלבד. בפועל, מספר הקולות הנדרש למנדט עשוי להיות נמוך יותר בהתאם לכמות הקולות שיינתנו למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, והוא אינו נקבע מראש אלא נגזר מתוצאות האמת.
האיומים, העימותים והמהלכים שעשויים לשנות את התמונה
המשמעות הנגזרת מנתונים אלו היא שתזוזה של עשרות אלפי קולות בודדים עשויה לשנות את תמונת חלוקת המושבים. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שכל תוספת של 40 אלף קולות לרשימה מסוימת מניבה לה באופן אוטומטי מנדט נוסף, שכן החלוקה הסופית תלויה בתוצאות כלל הרשימות ובשיטת חלוקת עודפי הקולות הקבועה בחוק.
מדוע בליכוד חוששים משאננות בקרב המצביעים?
בגוש הימין קיים חשש ממשי כי מצביעים הנוטים להאמין שבנימין נתניהו יצליח בכל מקרה להקים ממשלה, לצד אזרחים המאוכזבים מחלק מהחלטות הממשלה, יבחרו שלא לממש את זכותם ולא יגיעו לקלפיות. הדאגה במטה הליכוד מתחדדת לנוכח הנתונים מהסקרים, כאשר סקר חדשות 14 הציג תרחיש שבו גוש הימין משיג רוב של 62 מנדטים – דבר שמעמיד את הימין במצב שבו כל קול משמעותי.
ברקע זאת, הנהגת הימין שמה דגש עליון על פעילות השטח ביממה האחרונה. במערכת בחירות שבה מפת המנדטים נזילה וצמודה, שיעור ההתייצבות של כל מחנה עשוי להיות הגורם המכריע לא פחות משינויים אידאולוגיים בעמדות הבוחרים.
מאיזה מאגרים מנסה הליכוד למשוך קולות?
הליכוד מנהל את קרב הבחירות בשתי חזיתות מקבילות: מול יתר מפלגות הימין, ומול קהל מצביעים שהצביע למפלגה בעבר אך טרם החליט האם לצאת להצביע. מוקד מאבק משמעותי ניטש מול מפלגת "עמך ישראל" בראשות עופר וינטר. ראש הממשלה נתניהו קרא לווינטר לפרוש מהמרוץ מחשש שקולות שיוענקו לרשימתו ירדו לטמיון אם לא תעבור את אחוז החסימה, אך לאחר שווינטר הבהיר כי בכוונתו להתמודד עד הסוף, עבר מאמץ הליכוד לפנייה ישירה אל קהל המצביעים הפוטנציאלי שלו.
בנוסף, הליכוד מתחרה על אותם מאגרי קולות מול מפלגת "עוצמה יהודית" בראשות איתמר בן גביר ומול "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ'. בניגוד למעבר של בוחר בין גושים יריבים, תזוזה של מצביעים בין מפלגות בתוך אותו הגוש אינה משנה בהכרח את סך המנדטים הכולל שלו, אך היא עשויה להשפיע על מעמדה של כל מפלגה ועל הקצאת המנדטים האחרונים לפי חוק עודפי הקולות.
חזית נוספת שבה ממקדת המפלגה מאמץ היא החברה הדרוזית. בסביבת נתניהו מעריכים כי עמדותיו ומדיניותו בסוגיית הדרוזים בסוריה עשויות לסייע לליכוד לגייס תמיכה בקרב ציבור זה, המונה יותר מ־100 אלף בעלי זכות בחירה, שמתוכם הצביעו בבחירות הקודמות כ־50 אלף אזרחים. במקביל לפעולות אלו, פעילי ימין מנהלים מבצעי שטח נרחבים הכוללים ביקורי בית ויצירת קשר ישיר עם אזרחים ביישובים המזוהים עם המחנה כדי להעלות את שיעור ההצבעה.
הזירה הנגדית: מאמצי איזנקוט, בנט וראשי מפלגות האופוזיציה
במחנה המקביל, מפלגת "ישר" בראשות גדי איזנקוט פועלת להרחיב את בסיס התמיכה שלה מעבר לגרעין המרכז המסורתי. הקמפיין של איזנקוט פונה לציבור בעל תפיסות ביטחוניות ניציות, לאנשי ימין ממלכתי ולאזרחים המעוניינים בהחלפת נתניהו אך אינם מגדירים עצמם כאנשי שמאל. איזנקוט מבליט את עברו הצבאי כרמטכ"ל לשעבר ואת שירותו בקבינט המלחמה כדי להציב חלופה מנהיגותית וביטחונית, וממקד פעילות שכנוע גם בערים שבהן נהנה הליכוד מתמיכה היסטורית רחבה, דוגמת דימונה.
נפתלי בנט, המתמודד במסגרת מפלגת "ביחד" לצד יאיר לפיד, מכוון את מסריו בעיקר לציבור המרכז-ימין ולמצביעים המחפשים גישה ביטחונית תקיפה שאינה כרוכה בהמשך שלטונו של נתניהו, אולם הוא מתמודד עם עברו שבו הקים ממשלה עם השמאל ובתמיכת המפלגות הערביות על אף שמצביעיו הגיעו מגוש הימין. עברו מהווה קושי גדול מאוד עבור התוכנית לשתות את הקולות מגוש הימין.
אביגדור ליברמן ממקד את הקמפיין בנושאי ביטחון, מדיניות כלכלית וחוק הגיוס לצה"ל, תוך תחרות ישירה על קהל חילוני ובעל קו ניצי. מפלגת "הדמוקרטים" בהובלת יאיר גולן מרכזת את מאמציה בשימור וגיוס תמיכת הציבור המזוהה עם השמאל הציוני.
לצד התחרות הפנימית על חלוקת הקולות, ראשי האופוזיציה – איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן וגולן – חתמו בחודש ספטמבר על הסכם תיאום רשמי שמטרתו להעלות את שיעורי ההצבעה הכלליים בקרב תומכיהם, והקימו צוותי עבודה משותפים לפעילות ביום הבחירות. בכך מנהל המחנה שני מאבקים מקבילים: קרב פנימי על גודלה של כל מפלגה, לצד מאמץ משותף להגדלת מספר המצביעים הכללי נגד נתניהו.
התרחיש המדאיג את נתניהו: 75% הצבעה בחברה הערבית
אחד המשתנים המרכזיים המעסיקים את מטה הליכוד הוא האפשרות להתעוררות משמעותית בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. בשיחות סגורות התייחס נתניהו לתרחיש שהציג הסוקר יוסף מקלדה, שלפיו שיעור ההשתתפות בקרב האזרחים הערבים עשוי להגיע ל-75%. ראש הממשלה הזהיר כי שיעור הצבעה כזה עלול להניב למפלגות הערביות 16 עד 17 מנדטים ולערער את מאזן הגושים.
עם זאת, מספר המנדטים בפועל אינו נגזר באופן מכני משיעור ההצבעה בלבד, אלא מושפע מגודל פנקס הבוחרים, מהתפלגות הקולות בין הרשימות השונות ומשיעור ההצבעה הארצי הכללי. לשם המחשה, אם שיעור ההצבעה בחברה הערבית יעלה ב-10 נקודות אחוז בקרב כמיליון בעלי זכות בחירה, מדובר בתוספת של כ-100 אלף מצביעים – כמות השקולה בקירוב ליותר משני מנדטים, אשר השפעתה בפועל תלויה באופן פיזור הקולות ובביצועי שאר הרשימות. התחזקות המפלגות הערביות עשויה לצמצם את מאגר המנדטים הכולל העומד לחלוקה בין יתר המפלגות במשכן, גם מבלי להגדיל ישירות את כוחן של מפלגות האופוזיציה הציוניות.
מזג האוויר ביום הבחירות: האם המשקעים ישפיעו על ההגעה לקלפי?
משתנה נוסף שנכנס למערכת השיקולים הוא תנאי מזג האוויר. על פי תחזית השירות המטאורולוגי לקראת יום שלישי, צפויים ממטרים מלווים בסופות רעמים, רוחות עזות, ברד וחשש משיטפונות בנחלי הנגב, הערבה ובאזור ים המלח, לצד גשמים בעיקר בדרום הארץ ובמזרחה.
השאלה הנשאלת היא האם מזג אוויר חורפי זה ישאיר מצביעים בבתיהם. בדיקה היסטורית שפורסמה בעיתון The Jerusalem Post העלתה כי בישראל אין עדות לקשר מובהק בין ימי גשם לבין ירידה בשיעור ההצבעה הארצי. הנתון ההיסטורי הבולט בהקשר זה נרשם בבחירות לכנסת הראשונה בשנת 1949, שבהן נרשם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בתולדות המדינה – כ-87%, אף שהתקיימו ביום חורפי וסוער במיוחד. גם ניתוח מקיף שערך השירות המטאורולוגי הישראלי בעקבות בחירות 2006 לא העלה מתאם ברור בין משקעים להיקף ההצבעה.
אף שמחקרים בינלאומיים הצביעו על כך שמזג אוויר סוער עלול להקטין במידת מה את שיעור ההצבעה בקרב צעירים ומתלבטים, קשה להשליך ממצאים אלו ישירות על ישראל, שבה יום הבחירות מוגדר כיום שבתון רשמי והקלפיות עומדות לרשות הציבור במשך 15 שעות רצופות. גשמים עזים והצפות מקומיות עלולים אמנם ליצור קשיי נגישות נקודתיים לקלפיות באזורים מסוימים, אך אין כל בסיס מקצועי לטענה שהגשם יפגע במחנה פוליטי מסוים יותר מאשר ביריביו.
מלכודת אחוז החסימה: כך קולות שהולכים לפח יכולים להכריע את גורל הממשלה הבאה
סוגיית המפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה, העומד על 3.25% מכלל הקולות הכשרים, מהווה את אחד המשתנים המכריעים והרגישים ביותר במפת הבחירות לכנסת. בשיטת הבחירות היחסית הנהוגה בישראל, כל פתק הצבעה הניתן לרשימה שנותרת מתחת לרף החוקי נגרע לחלוטין ממאגר הקולות המשתתפים בחלוקת המושבים, ומוגדר כקול מבוזבז שאינו מתורגם לייצוג פרלמנטרי.
המשמעות הפוליטית של תופעה זו קריטית: אובדן של עשרות אלפי קולות עלול להוריד לטמיון כוח אלקטורלי השווה למספר מנדטים שלמים, להחליש באופן דרמטי את הגוש שאליו משתייכת אותה רשימה, ולהקטין את סך הקולות הכולל הנדרש עבור שאר המפלגות שעברו את הסף כדי להגדיל את כוחן היחסי. בשל כך, המאבק של רשימות הנעות סביב גבול אחוז החסימה אינו רק מאבק על הישרדותן הפוליטית העצמאית, אלא מוקד מתח מרכזי המשפיע ישירות על הסיכוי של כל אחד מן הגושים המתחרים להשיג את הרוב הדרוש של 61 חברי כנסת להקמת ממשלה.
שישה תרחישים שיכולים לשנות את מפת המנדטים
ההכרעה הסופית עשויה להתפתח לפי כמה תרחישים מרכזיים:
תרחיש ראשון – שיעור התייצבות גבוה בימין: אם מפלגות הימין יצליחו לעורר את השטח ולהגדיל את שיעור ההצבעה בקרב תומכיהן מעבר לשיעור ההשתתפות בשאר המחנות, חלקן היחסי בעוגת המנדטים יגדל. במקרה כזה, שאלת המפתח תהיה כמה מרשימות הגוש יצליחו לחצות את אחוז החסימה.
תרחיש שני – זינוק בהצבעה בחברה הערבית: עלייה משמעותית בהשתתפות האזרחים הערבים תגדיל את כוחן של הרשימות הערביות ותצמצם את מספר המושבים הפנויים לחלוקה בין יתר המפלגות. עם זאת, אין בכך הבטחה אוטומטית להקמת ממשלה בראשות איזנקוט, שכן הדבר יהיה תלוי בהרכב הקואליציוני ובשיתופי הפעולה שיתאפשרו לאחר הבחירות.
תרחיש שלישי – עופר וינטר נותר מעט מתחת לרף: אחוז החסימה בישראל עומד על 3.25% מסך הקולות הכשרים. אם רשימתו של וינטר תקבל, לשם הדוגמה, כ-3.2% ולא תעבור את הסף, כל הקולות שניתנו לה ייגרעו מסך המושבים של מחנה הימין – תרחיש בעל השפעה מכרעת כאשר המרוץ צמוד.
תרחיש רביעי – כניסה של מספר רשימות קטנות: אם מפלגות הנמצאות סביב סף החסימה יצליחו לחצות אותו, קולות שהיו עלולים לרדת לטמיון יתורגמו למנדטים ממשיים בכנסת, מה שעשוי לגרוע מושבים מהמפלגות הגדולות ולשנות את יחסי הכוחות הבין־גושיים.
תרחיש חמישי – היעדר הכרעה ורוב לאף מחנה: קבלת מרב הקולות על ידי אחת המפלגות אינה מבטיחה לראשה את הרכבת הממשלה, שכן הדרישה היא להשגת רוב פרלמנטרי של 61 חברי כנסת. במצב שבו אף גוש אינו מגיע לרוב מובהק, מפלגות שאינן מחויבות מראש עשויות להפוך ללשון מאזניים קריטית במשא ומתן.
תרחיש שישי – איזנקוט מתחזק משמעותית – ומקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות: אחד התרחישים המרכזיים שעשויים לשנות את זהות ראש הממשלה הבא הוא התחזקות משמעותית של מפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט, לצד הישגים של יתר מפלגות גוש השינוי. במקרה שבו הגוש ישיג רוב של 61 מנדטים לפחות, יוכל איזנקוט לפעול להקמת ממשלה ללא נתניהו, בכפוף להסכמות בין השותפות האפשריות. אלא שקיימת גם אפשרות נוספת: איזנקוט לא ישיג רוב של 61 חברי כנסת בגוש הציוני, אך ינסה להקים ממשלת מיעוט שתסתייע בהימנעות של המפלגות הערביות בהצבעת האמון בכנסת.
האפשרות הזאת אינה תיאורטית בלבד. בריאיון לכאן חדשות ב-14 באוקטובר התייחס איזנקוט במפורש למצב שבו הגוש המתנגד לנתניהו לא יגיע ל-60 מנדטים. "אם לא נגיע ל-60, אני בצוק העיתים אלך להשבעת ממשלה, גם עם 58, 59, נרכיב את הממשלה הזו וננסה להרחיב אותה מיד עם קולות ציוניים ממלכתיים", הצהיר.
לפני מספר שבועות, ראשי רשויות בדואיות בצפון, טענו כי יו"ר מפלגת ישר!, גדי איזנקוט, הבטיח במהלך פגישה עמם כי יפעל לצירוף מפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס לממשלה שיקים. מואיד אל־היב, ראש מועצת טובא-זנגרייה, שנכח בפגישה בזרזיר לצד ראשי רשויות נוספים, טען כי איזנקוט אמר שמתקיימים מגעים עם רע"ם וכי בכוונתו לפעול לשילובה בקואליציה העתידית. הדברים עוררו תגובות חריפות מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירים נוספים בימין, שטענו כי איזנקוט מתכנן להקים ממשלה עם המפלגות הערביות.
מנגד, במפלגת ישר! הכחישו בתוקף את הדברים ומסרו: "שקר וכזב. הדברים לא נאמרו מעולם, גם לא ברמיזה". במפלגה אף פרסמו תיעוד מהפגישה והבהירו כי איזנקוט לא התייחס במהלכה להרכב הממשלה הבאה.
אם המפלגות הערביות יימנעו בהצבעת האמון, הן עשויות לאפשר לממשלה לזכות ברוב מבין חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה, גם בלי 61 תומכים. לשם כך יידרש מספר התומכים להיות גדול ממספר המתנגדים. לעומת זאת, תמיכה פעילה של המפלגות הערביות בהקמת הממשלה תהיה מהלך פוליטי אחר, שגם הוא אינו מחייב בהכרח את הצטרפותן לקואליציה.
במערכת הפוליטית נשמעו גם קולות מצד נציגי המפלגות הערביות שהביעו נכונות לסייע להחלפת הממשלה. יו"ר תע"ל, אחמד טיבי, אמר בחודש ספטמבר כי המפלגות הערביות עשויות להמליץ על מועמד גוש השינוי להרכבת הממשלה ולשתף פעולה במהלך להחלפת יו"ר הכנסת.
לפיכך, תוצאה שבה ישר! תגדיל את כוחה באופן משמעותי, אך גוש השינוי ייעצר על 58 או 59 מנדטים, עשויה לפתוח מאבק פוליטי מורכב במיוחד. איזנקוט יוכל לנסות לקדם ממשלת מיעוט, אולם הצלחת המהלך תהיה תלויה בעמדת המפלגות הערביות, בנכונות שותפיו בגוש לתמוך במהלך ובמספר חברי הכנסת שיתייצבו נגד הממשלה.
מדוע כל קול באמת קובע?
בשיטת הבחירות היחסית בישראל, הקביעה שכל קול משפיע אינה סיסמה בלבד. פער של אלפי קולות בודדים עשוי לקבוע האם רשימה תעבור את אחוז החסימה או תישאר מחוץ למשכן, ולעיתים להכריע למי יוענק המנדט ה-120 בחלוקת העודפים.
לשם הדגמה, אם יצביעו כ-5.1 מיליון אזרחים וכל קולותיהם יהיו כשרים, רף אחוז החסימה יעמוד על כ-166 אלף קולות. רשימה שתגייס 165 אלף קולות בלבד לא תקבל כל ייצוג, בעוד שתוספת של אלף קולות בלבד תעביר אותה את הסף ותעניק לה ייצוג פרלמנטרי של מספר מנדטים.
כמו כן, קיימת הבחנה בין מעבר מצביעים בין גושים לבין תזוזה פנימית: כאשר מצביע מעביר את תמיכתו מגוש אחד למשנהו, הוא גורע קול מצד אחד ומוסיף אותו לצד הנגדי, בעוד שמעבר בין שתי מפלגות באותו המחנה משנה בעיקר את יחסי הכוחות הפנימיים, כל עוד שתיהן חוצות את אחוז החסימה.
