חברת הכנסת, מירב כהן, התראיינה בפודקאסט ״חמש אצבעות״ וסיפרה כי אם תפגוש את איתמר בן גביר, היא מעדיפה שלא לומר לו שלום. הסיבה, לדבריה, היא החשש שהוא יהיה נחמד אליה והיא תתקשה לבקר אותו בהמשך. האמירה שלה מעלה שאלה פסיכולוגית מעניינת: מה קורה כשהחוויה האישית שלנו מתנגשת עם הדעה שכבר גיבשנו על אדם?
אם אני רואה את בן גביר, אני לא אומר לו שלום, כי אני מפחדת שהשקר שאני מספרת לעצמי חיים שלמים, יתפוצץ לי בפנים.
העיקר עבאס ציוני….
ח"כ @cohen_meirav – יש עתיד פינת בנט מאוחדת. https://t.co/6AndkyA4qH— Igal Malka – 🇮🇱 (@igal_malka) October 25, 2026
כשהמציאות לא מתאימה למה שאנחנו חושבים
״אם אני רואה את בן גביר, אני לא אומרת לו שלום״, הסבירה כהן. לדבריה, היא חוששת שהוא יהיה נחמד אליה, והיא תתחיל לקבל בקלות דעת את הדברים שהיא מתנגדת להם. היא הוסיפה כי מפגש כזה עלול לגרום לה להרגיש לא בנוח כשהיא תבקר אותו בהמשך, משום ש״כולנו בני אדם״.
הדברים שלה נוגעים לתופעה פסיכולוגית מוכרת: דיסוננס קוגניטיבי. מדובר במתח שנוצר כאשר אמונות, עמדות או תפיסות שלנו מתנגשות עם חוויה חדשה. למשל, אנחנו עשויים להחזיק בדעה שלילית על אדם מסוים, אבל במפגש אישי לגלות שהוא דווקא נעים, אדיב ואפילו מצחיק. פתאום נוצר פער בין מה שחשבנו עליו לבין מה שחווינו בעצמנו.
למה קשה לנו להפריד בין האדם לדעותיו?
כשנוצר פער כזה, אנחנו מנסים ליישב אותו. לפעמים נשנה את דעתנו על האדם, לפעמים ננסה להצדיק את ההתנהגות שלו, ולפעמים נפריד בין היחס האישי שלו אלינו לבין המעשים והעמדות שאנחנו מבקרים.
הקושי מתעורר משום שמפגש אישי מכניס לתמונה גם רגשות. קל יותר לבקר אדם מרחוק, כשאנחנו מכירים אותו בעיקר דרך אמירות, החלטות או פרסומים. אבל כשהוא עומד מולנו ומחייך, הביקורת עלולה להרגיש פתאום אישית יותר. אנחנו עשויים לחשוש לפגוע בו, להרגיש לא נעים או לרכך את הדברים שאנחנו רוצים לומר.
עם זאת, חשוב להבחין בין שני דברים: דיסוננס קוגניטיבי מתאר את המתח בין תפיסות סותרות, ואילו הקושי לבקר אדם שאנחנו מחבבים קשור גם לצורך שלנו לשמור על יחסים טובים ולהימנע מעימותים. שתי התופעות יכולות להשתלב, אבל הן לא בהכרח אותו הדבר.
אפשר לחבב אדם ועדיין להתנגד למעשיו
החשש של כהן מציף שאלה רחבה הרבה יותר מהמפגש האפשרי עם פוליטיקאי. האם אנחנו מסוגלים להפריד בין היחס האישי שלנו לאדם לבין העמדות והמעשים שלו? והאם היכרות אישית באמת משנה את שיקול הדעת שלנו, או רק הופכת את הביקורת לקשה יותר?
התשובה אינה בהכרח שחור או לבן. אדם יכול להיות נחמד אלינו במפגש אישי, ובמקביל להחזיק בעמדות שאנחנו מתנגדים להן. היכולת להכיר במורכבות הזאת מאפשרת לנו לבחון את המציאות בלי לוותר אוטומטית על העמדות שלנו.
בסופו של דבר, אפשר להרגיש חיבה לאדם בלי להסכים איתו, ואפשר לבקר את מעשיו בלי להפוך את הביקורת לשנאה אישית.
