השופט משה בר-עם התערב היום (ראשון) בחקירתו הראשית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, וניסה במשך דקות ארוכות לברר כיצד פעל מנגנון האישורים שניתנו למשטרה בראשית תיק 1000. במהלך חילופי הדברים התקשה השופט להבין את ההבחנה שהציג מנדלבליט בין אישור כללי לבדיקת טובות הנאה לבין הצורך בקבלת אישור נוסף להרחבת החקירה, ואף העיר בגלוי: "אני קצת מבולבל".
הדיון התפתח בעקבות שאלותיו של סנגור ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, על אודות הפעולות שביצעו חוקרי המשטרה במסגרת בדיקת המתנות שהעניקו אנשי עסקים למשפחת נתניהו. חדד טען כי החוקרים הרחיבו את הבדיקה מעבר לאישורים המפורשים שניתנו להם, בין היתר כאשר שאלו את יונתן חסון, נהגם ועוזרם של ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ואת הדס קליין על מתנות, אף שהאישור המסוים שהוצג עסק אך ורק בבדיקת השימוש שעשה יאיר נתניהו בדירת הפאר של פאקר במלון רויאל ביץ'.
התנאי שהציג רביב דרוקר לשיתוף פעולה עם המשטרה במשפט נתניהו
מנדלבליט מצדו הבהיר בעדותו כי נתן אישור עקרוני לבדיקת חשדות לקבלת טובות הנאה בהיקפים משמעותיים מאנשי עסקים, וכי הבדיקה עצמה מעולם לא הופסקה. בשלב זה ביקש השופט משה בר־עם לצלול לעומק הדברים כדי להבין מה משמעותו המעשית של אישור כללי כזה מבחינת סמכויות החוקרים בשטח. בר-עם: "אדוני נותן אישור לחקור בעניין קבלת מתנות בהיקפים גדולים… האם משמעות הדבר היא שניתן לחקור כל אדם, כל עניין, בכל נושא הקשור למתנות?".
מנדלבליט השיב כי האישור ניתן לבדיקת הנושא הרחב, והסביר כי החוקרים אינם נדרשים לבקש היתר נפרד ופרטני עבור כל פעולת חקירה שגרתית. עם זאת, לדבריו, כאשר מתעורר חשד ממוקד כלפי אדם מסוים או עולה צורך להעמיק בכיוון חקירה חדש, הציפייה הייתה שהחוקרים יציגו את הדברים בפניו במסגרת ישיבות הסטטוס העיתיות.
"כמו המייל שלא סיפרו": העקיצה של חדד שהצחיקה את השופטים
השופט בר-עם לא הסתפק בתשובה זו, והמשיך להקשות על העד בניסיון לחדד את גבולות הגזרה המשפטיים: "אני קצת מבולבל. אני אומר, הנושא שדיברתי על קבלת מתנות בהיקפים נרחבים זה גורף מאוד. לחקור כל אדם בכל עניין, זה לא הכוונה". מנדלבליט חזר והסביר כי הציפייה המערכתית הייתה שהחוקרים יעדכנו אותו על התפתחויות משמעותיות, אך השופט תהה על טיבו של המושג העמום: "מה זה ציפייה?".
מנדלבליט הבהיר כי כאשר מתגבש חשד חדש הנוגע לאדם מסוים, והחוקרים מבקשים להרחיב ולהעמיק את הבדיקה בעניינו, חלה עליהם חובה להציג את התוכנית בפני היועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, האישור הכללי אכן פוטר את המשטרה מפנייה מחודשת על כל פעולה טכנית, אך הוא בשום פנים ואופן לא התיר לחוקרים לפעול עצמאית ללא הצגת כיווני חקירה חדשים.
שלוש שעות שלא תועדו: מה התרחש בחדר החקירות של הדס קליין?
כאשר השופט בר-עם ביקש לברר בדיוק אילו פעולות מחייבות פנייה מוקדמת ואילו לא, השיב מנדלבליט: "לא מדויק", תשובה שעוררה צחוק קל באולם הדיונים. בהמשך פירט העד כי כאשר מגיעים החוקרים עם חשד קונקרטי ומבקשים לנקוט פעולות מכוונות כדי לבדוק אותו, חובתם היא להניח את התוכנית מראש על שולחנו: "פלוני או אלמוני, צריכים להגיד יש חשד… רוצים להעמיק את החקירה. זו הציפייה".
במהלך חילופי דברים אלו טען עו"ד חדד כי תשובותיו של מנדלבליט סותרות זו את זו, וביקש לחזור ולבחון את טיב האישורים שניתנו לכיווני החקירה השונים. בשלב זה התערבה השופטת רבקה פרידמן פלדמן, יצוין כי השופט הנוסף בהרכב הוא עודד שחם, והבהירה כי הנושא כבר נטחן ונבחן לעומק במהלך החקירה, וביקשה מהסנגור להתקדם הלאה. חדד התעקש כי הדברים החדשים שעלו בתשובות לשאלות השופט מחייבים בירור נוסף, אך השופטת שבה והדגישה כי השאלות כבר הוצגו למנדלבליט מכיוונים שונים.
המחלוקת המשפטית שהתחדדה באורח במהלך הדיון נוגעת לאחת הסוגיות הקריטיות ביותר בראשית תיק 1000: האם האישור שניתן לבדיקת טובות הנאה היה רחב ומקיף דיו כדי להכשיר מראש את כל פעולות החקירה שביצעו החוקרים, או שמא חלה עליהם חובה מוחלטת לפנות למנדלבליט ולקבל אישור מפורש טרם הרחבת הבדיקה לאנשים ולנושאים חדשים.
תשובותיו של מנדלבליט הציגו תמונה מורכבת – מחד אחד, לשיטתו לא נדרש אישור פרטני לכל פעולה טכנית. מצד שני, הובהר כי נדרש עידכון מוקדם ואישור על כיווני חקירה וחשדות חדשים. הבחנה עדינה זו עמדה במוקד שאלותיו החוזרות והנישנות של השופט בר-עם.
