בזמן שכל המערכת הפוליטית עסוקה בקמפיינים, בסקרים ובהכפשות הדדיות, יש רק אדם אחד בגוש הימין שמתנהג כמו מבוגר אחראי. קוראים לו בצלאל סמוטריץ'. צריך להגיד את האמת: סמוטריץ' הוא הפוליטיקאי היחיד בימין שמוכן לשלם מחיר אישי ומפלגתי כדי למנוע את אסון 1992.
הוא עשה את זה עם משה פייגלין. כשכולם התנערו, כשכולם חששו שאיחוד עם זהות יבריח קולות, סמוטריץ' לקח את פייגלין על גבו. הוא הבין שעדיף לאחד כוחות ולמנוע בזבוז של עשרות אלפי קולות בימין, גם אם זה עולה לו במנדטים ובביקורת.
הוא עשה את זה עם עופר וינטר. עוד הרבה לפני סגירת הרשימות, כשאף אחד לא דיבר איתו, סמוטריץ' הציע לוינטר להיות יו"ר הרשימה לכנסת. לא מקום 5, לא מקום 10. את הראשות. הוא הציע לו שותפות אמיתית, מתוך הבנה שוינטר מבטא קול חשוב, ציוני, לוחמני, שהימין צריך. וינטר סירב.
סמוטריץ' בהצעה דרמטית לוינטר: תפקיד שר תמורת פרישה מהמרוץ
והוא עושה את זה עכשיו שוב. גם כשהסקרים אכזריים, גם כשהוא יודע שנתניהו יפעל לשתות אותו ביום הבחירות וינסה לרסק את הציונות הדתית אל מתחת לאחוז החסימה כדי להציל קולות, סמוטריץ' פועל צמוד לנתניהו. לא מתוך חולשה, אלא מתוך אחריות לאומית. הוא מבין שהניצחון של הגוש חשוב מהניצחון של המפלגה.
והיום, במהלך חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית, הוא עושה צעד שאף פוליטיקאי אחר לא היה עושה: הוא מציע לוינטר הצעה על חשבונו. לא על חשבון הליכוד, לא על חשבון המדינה. על חשבון מפלגת הציונות הדתית.
הוא מודיע: אוותר על תפקיד שר של מפלגתי עבורך. אתן לך שר במשרד הביטחון עם שתי מנהלות – הגירה מרצון מעזה וגיוס חרדים. כל זה כדי שוינטר לא ישרוף קולות ויסכן את שלטון הימין. תחשבו על זה רגע. איזה יו"ר מפלגה אחר היה מוותר על תפקיד שר שלו עצמו, מתוך המכסה שלו, כדי למנוע פיצול?
בזמן שמפלגות אחרות בימין עוסקות בפילוג, בהשתלחויות ובקמפיין אנטי, סמוטריץ' הוא היחיד שעסוק באיחוד. הוא היחיד ששם את טובת המחנה הלאומי לפני טובתו האישית.
הוא עשה את שלו. הוא הציע הכל. הוא לקח אחריות. עכשיו נשאר לראות רק דבר אחד: האם הציבור הימני יודע לתגמל את מי שמתנהג באחריות, או שהוא שוב יעניש את המבוגר האחראי היחיד שנשאר לו.
