חדד: האישום הוגש ממניעים זרים, תירוש השתוללה - השופט התפוצץ

דרמה התרחשה היום (שלישי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, טען כי כתב האישום נגד ראש הממשלה הוגש משיקולים זרים, ובהם חשש מהמהלכים המדיניים והפוליטיים שנתניהו עשוי היה לקדם. התובעת יהודית תירוש התנגדה בחריפות לניסיון לחקור את מנדלבליט על מניעיו, ובין הצדדים התפתח עימות קולני. במהלך הדיון הציב השופט בר-עם שאלה עקרונית לפרקליטות: האם שיקול זר בהחלטה להעמיד אדם לדין אינו רלוונטי למשפט?

6+

העימות החל כאשר חדד ביקש לברר אם מנדלבליט אמר לתירוש כי התיק נגד נתניהו נועד להציל את הדמוקרטיה בישראל מפני הידרדרות למשטר דיקטטורי. חדד שאל אם מנדלבליט אמר לתירוש: "את מעדיפה להיות תובעת בתיק שיציל את הדמוקרטיה או לחיות בדיקטטורה כמו הונגריה ופולין?" תירוש התנגדה לשאלה, ובירור ההתנגדות התנהל ללא נוכחותו של מנדלבליט.

מנדלבליט מאשר: נתניהו לא הוזהר בשוחד בתיק 4000

לפני כשעה|אפרת ברינר

במהלך הדיון טענה התובעת כי גם אם מנדלבליט הביע ביקורת על התנהלות נתניהו, אין בכך כדי להוכיח שהחלטתו להעמידו לדין התקבלה ממניעים פסולים: "גם אם אצל היועמ"ש הייתה ביקורת על התנהלות כזו או אחרת של ראש הממשלה, לא אומר שהגיש כתב אישום", אמרה, והוסיפה כי אין מקום לחקור את מנדלבליט על השקפותיו האישיות או על שיחות פנימיות. חדד דחה את העמדה הזאת וטען כי השאלה נוגעת ישירות לאפשרות שהחלטה פלילית התקבלה ממניעים שאינם קשורים לראיות.

6+

בשלב זה התערב השופט בר-עם התפוצץ והציג לתביעה שאלה עקרונית: "אם יש שיקול זר, זה נתון רלוונטי לתביעה?" שאל, ומיד הדגיש: "עקרונית, לא אמרתי שיש". כדי להמחיש את השאלה, הציג השופט דוגמה היפותטית וקיצונית: "אני שונא את נתניהו והגשתי כתב אישום", והבהיר: "אני מקצין רק לדוגמה, כדי להבין את העיקרון. האם זה רלוונטי?" תירוש טענה בתגובה כי אין מדובר בהליך מנהלי לבחינת שיקול דעת התביעה, וכי המשפט אינו "ועדת חקירה לתביעה".

מנדלבליט נשבר והודה: לא זוכר אישור לחקירת נתניהו בחשד לשוחד

לפני כשעה|אפרת ברינר

השופט המשיך להקשות ושאל אם במקרה שבו תובע התבטא באופן המלמד שהחלטתו להגיש כתב אישום נבעה ממניע אישי, אין מקום לברר זאת ("נניח שהייתה התבטאות כזו, לא אומר שיש. נניח שזה היה המצב"). התובע אלון גילדין השיב כי לדעתו אין מקום לחקירה כזאת, וחדד מחה על התערבותם של שני נציגי התביעה: "שניים טוענים? לא עובד ככה!" תירוש השיבה לו: "בסדר, לא לצעוק!", ובשלב זה התערבה השופטת ופנתה לתירוש: "גברתי, סליחה!"

6+

לאחר חילופי הדברים הציג חדד את טענת ההגנה במלואה, וטען כי החשש מפני מהלכים שנתניהו עשוי היה לקדם השפיע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, וכי ההליך הפלילי שימש כלי להשגת תוצאה פוליטית. חדד טען כי מנדלבליט חשש מהתפתחות של "הפיכה משטרית" ומהאפשרות שישראל תידמה למדינות כמו הונגריה ופולין, וקשר זאת לאמירה על ניהול "תיק שיציל את הדמוקרטיה".

"אין מקום לפתוח בחקירת נתניהו": חדד חושף את המסמך שהוסתר

לפני שעתיים|אפרת ברינר

בהמשך טען כי ההחלטה להעמיד לדין התקבלה אף שהיו קשיים ראייתיים משמעותיים: "אתם חושבים שאנחנו גאונים שחשבנו על היענות חריגה שלא מוסברת בכתב האישום ולא חקרו את זה? הם ידעו את זה! הוא ידע את זה!" אמר, והצהיר: "הגישו כתב אישום לעשות חילופי שלטון, לצערי, לשיטתנו, זו הטענה שלנו. נוכיח אותה, נוכיח אותה!".

6+

חדד הסביר לשופטים כי הטענה בדבר שיקולים זרים מבוססת על סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי שעוסק בהגנה מן הצדק, המאפשר לנאשם לטעון כי הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הוא הפנה לדיון הנוסף בעניין רותם, ועמד על כך שההלכה אינה מונעת מנאשם להציג תשתית עובדתית לטענה זו: "יש בג"ץ רותם, נדמה שהתעוררנו הבוקר לעולם המשפט", אמר חדד, כשהוא מבהיר כי אינו מבקש לפתוח את כל שיקולי התביעה לביקורת כללית, אלא לחקור את מנדלבליט על מספר שאלות מצומצמות.

בתגובה לדברים ביקשה תירוש להשיב: "אני מבקשת למחות לפרוטוקול על אמירות קשות שנאמרות כאן", וטענה כי טענות ההגנה מייחסות שיקולים פוליטיים פסולים לשורה ארוכה של משפטנים ותובעים בכירים המגיעים מכל קשת החברה הישראלית.

6+

כאשר התייחסה לניסיון המצטבר של אנשי התביעה, נשמע צחוק באולם, ותירוש הגיבה: "זה לא אולם תיאטרון. מי שצוחק שיצא". לדבריה, קבלת עמדת ההגנה תיצור תקדים מסוכן שבו בכל הליך פלילי נגד אישיות פוליטית יוכלו הסנגורים לזמן תובעים ולחקור אותם על השקפותיהם האישיות.

בשלב הבא ביקשו השופטים לברר אם טענת ההגנה בדבר שיקולים זרים כבר הועלתה באופן מפורש במסגרת ההליך, ושאלו אם חדד יכול להפנות למקום שבו הוצגה הטענה בתשובה לכתב האישום או בבקשה שהוגשה לבית המשפט. חדד השיב כי הטענה קיימת בחומר ובפרוטוקולים, והסביר כי ההגנה לא הגישה את כל טענותיה המקדמיות בתחילת הליך משום שבית המשפט קבע שחלק מהסוגיות יתבררו בשלבים מאוחרים יותר, בהתאם לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי.

6+

המחלוקת על המניעים התפתחה לאחר שחדד הציג למנדלבליט את נוסחי האזהרה שנמסרו לנתניהו בחקירות תיק 4000, וטען כי באזהרות שהוצגו לא נכלל חשד מפורש לשוחד. מנדלבליט אישר כי בנוסחי האזהרה שהוצגו בפניו לא הופיעה המילה "שוחד", וכשנשאל אם הוצג בפניו הקושי מכך שנתניהו לא הוזהר מפורשות בעבירה זו טרם ההחלטה להעמידו לדין, השיב בשלילה. חדד הציג את כתב החשדות משנת 2019 שבו נכתב כי נתניהו קיבל טובות הנאה "בעד פעולות" כידוע שמדובר בשוחד, ומנדלבליט אישר שהניסוח הזה לא הופיע באזהרות שהוצגו לו ושאינו זוכר שפעל בחינת הפער.

המשמעות המשפטית והציבורית של דיון סוער זה היא דרמטית ומטלטלת את יסודותיו של הליך ההעמדה לדין: עצם ההעלאה של שאלות נוקבות מצד ספסל השופטים – ובראשם השופט בר-עם שהקשה על הפרקליטות בשאלה האם "שיקול זר הוא נתון רלוונטי" ואף המחיש זאת בדוגמה היפותטית קיצונית: "אני שונא את נתניהו והגשתי כתב אישום" – ממחישה כיצד ההגנה מצליחה לגעת בנקודות הרגישות ביותר של שיקול דעת הרשויות.

6+

הניסיון לחשוף האם שיקולים פסולים, פוליטיים או חששות מפני "הפיכה משטרית" השפיעו על עצם ההחלטה להגיש את כתב האישום או על עיתויו, לצד ההודאה של מנדלבליט כי הקושי סביב היעדר אזהרת שוחד מפורשת לא הוצג בפניו, מציבים סימני שאלה כבדים מאי פעם על תקינות התשתית שעליה נשען כתב האישום נגד ראש הממשלה.