"אני מצטער שאתה מרגיש ככה", כולנו שמענו את המשפט הזה, ורובנו הרגשנו את העלבון שהוא נושא בחובו. על פניו, הוא נשמע כמו ניסיון התנצלות, אך בפועל, מדובר באחת האמירות הפוגעניות והמזיקות ביותר במערכות יחסים, כזו שמסירה אחריות מהפוגע ומטילה אותה על הנפגע, וגורמת יותר נזק מתועלת.
הסיבה שהמשפט הזה מרגיז כל כך נעוצה בהיבט הפסיכולוגי שלו. בהתנצלות אמיתית, הדובר הוא הנושא והמעשה הוא המושא: "אני מצטער על מה שעשיתי". לעומת זאת, באמירה "אני מצטער שאתה מרגיש ככה", המעשה הפוגעני נעלם לחלוטין. מה שנותר במרכז הוא הרגש של הצד השני, כאילו הרגש הוא הבעיה ולא המעשה שגרם לו.
בכך, הדובר מבצע "העברת כתובת" של הפגיעה. היא כבר לא שוכנת במילים שנאמרו או במעשה שנעשה, אלא אצלכם – בתגובה שלכם ובדרך שבה "לקחתם את זה". המסר הסמוי הוא שהתגובה הרגשית שלכם אינה הגיונית או פרופורציונלית, מה שמוסיף חטא על פשע וגורם לתחושת זלזול וחוסר אמון במערכת היחסים.
מדוע אם כן השימוש במשפט כה נפוץ? לרוב מדובר בפשרה. התנצלות מלאה דורשת להודות במעשה, והודאה כזו יכולה להרגיש כמו הודאה בפגם אישי. המשפט המדובר מאפשר לדובר להרגיש אדיב מבלי להרגיש אשם. לעיתים קרובות זהו דפוס נלמד מילדות, מבתים שבהם הודאה באשמה גררה עונש או השפלה.
אז כיצד נכון לפעול? אם אתם בצד המקבל, הבינו שהתחושה החלולה אינה רגישות יתר, אלא תפיסה מדויקת של המציאות. במקום להתווכח על לגיטימיות רגשותיכם, ניתן להחזיר את המיקוד למעשה ולשאול: "אני לא מבקש שתצטער על רגשותיי, אני שואל אם אתה מבין מה קרה". אם אתם אלו שאומרים זאת, היו כנים. אם אינכם חושבים שטעיתם, אמרו זאת בכנות. אך אם אתם יודעים שפגעתם, התנצלות אמיתית הנושאת אחריות היא הדרך היחידה לתקן את הנזק.
