אבי גיל צודק. אפשר היה להגיע לעסקת חטופים שנה קודם. אפשר היה גם שלוש שנים קודם. אפשר היה גם ב-8 באוקטובר בבוקר. כל מה שהיה צריך לעשות זה להיכנע.
הטענה של המזכיר הצבאי לשעבר של נתניהו נשמעת לכאורה מוסרית וערכית, אבל היא ריקה מכל תוכן ביטחוני, מכל הבנה של מחיר, מכל אחריות למדינה. כמי שלא עסק מעולם בסוגיית המחיר, גיל מציג את עצמו כפרשן ניטרלי, אבל בפועל הוא מייצג בדיוק את אותה אסכולה של קצינים קפלניסטים, תומכי מטה החטופים, שהיו מוכנים להפסיד במלחמה כדי לנצח בקמפיין.
הנוסחה של גיל וחבריו פשוטה: לרוקן את כל בתי הכלא הישראלים עד המחבל האחרון, לסגת נסיגה מלאה מכל רצועת עזה, להחזיר את חמאס לשלטון מלא, לוותר על כל הישגי צה"ל, ובתמורה לקבל עסקה חלקית שתצטלם טוב בחדשות. זו לא עסקת חטופים, זו תעודת כניעה. עסקה שמייתרת בכלל את המלחמה, ובעיקר מייתרת את ההקרבה של מאות לוחמים שנפלו כדי שחמאס לא יוכל לחזור ולטבוח שוב.
וזה בדיוק ההבדל בין דרג מדיני לדרג צבאי ששכח את מקומו. הדרג המדיני צריך לשאול מה יהיה מחר. כמה טבחי שבעה באוקטובר נוספים אנחנו מייצרים עם כל מחבל עם דם על הידיים שאנחנו משחררים? כמה חטיפות עתידיות אנחנו מזמינים כשאנחנו מוכיחים לחמאס שחטיפה משתלמת? אבי גיל לא שואל את השאלות האלה. הוא עסוק בלהיות צודק בדיעבד.
זוכרים את אותו יום מביש בכנסת? כשקצינים בכירים, חלקם במדים, פשטו על משכן הכנסת במטרה לסייע לסרבנים ולטרפד את הרפורמה המשפטית? זה היה רגע האמת של אותה אליטה. במקום לטפל בסרבנות שהתפשטה אצלם בבית, בתוך היחידות, בתוך הטייסות, הם בחרו להצטרף אליה. להפוך את הממשלה הנבחרת לאשמה במצב, ולהציג את עצמם כמצילי הדמוקרטיה.
זו אותה יהירות. אותה תחושה שהם יודעים טוב יותר מהעם, טוב יותר מהממשלה, טוב יותר מהמציאות. הם לא באו להתריע על כשירות, הם באו לעשות פוליטיקה על גבם של סרבנים.
טוב עשה ראש הממשלה והשרים שסירבו להיפגש איתם. כי מה יש לדבר עם מי שבא להטיף ולא לבצע? עם מי שחושב שמדים מקנים לו זכות וטו על הכרעת הרוב?
אבי גיל הוא סימפטום. הוא התוצר של דור שלם של קצינים שחושבים שתפקידם לחנך את הדרג המדיני, לא לציית לו. שחושבים שביטחון זה סיסמאות של "לעולם לא עוד" בלי לשאול כמה זה עולה בדם בעתיד. שחושבים שאפשר לנהל מלחמה עם סטיקרים של "עסקה עכשיו" במקום עם אסטרטגיה.
מי שמוכן לשלם כל מחיר עבור עסקה, סופו שישלם אותו. לא הוא, אלא הילדים שלנו. בעוטף הבא, בטבח הבא, במלחמה הבאה שחמאס יפתח עם אותם מחבלים שהוא שחרר. עסקה בכל מחיר היא לא מוסרית. היא הפקרות. ומי שמוכר אותה לציבור כתבונה ביטחונית, מוכר לו אשליה מסוכנת שתתפוצץ לכולנו בפנים.
