דיצה אור, אמו של אבינתן אור ששב משבי חמאס, התארחה בריאיון ראשון מאז חזרתו בתוכנית "הפטריוטים" בהגשת ינון מגל. לצד ההתרגשות הגדולה מהשיבה הביתה, היא סיפרה על הכאב שאינו מרפה, על האמונה שליוותה אותה לאורך התקופה ועל הדרך שבה היא מביטה על האירועים שהובילו להשבת החטופים. "אני מצד אחד עם שמחה הכי הכי עצומה, שאבינתן חזר ובדיוק כמו שביקשתי: בריא, וחזק, ושמח, ומנצח", אמרה.
אור הודתה לקב"ה ולכל מי שלקח חלק במאמצים להשבת החטופים, ובפרט לחיילי צה"ל. עם זאת, היא הדגישה כי השמחה אינה מבטלת את האובדן ואת הכאב של המשפחות שלא זכו לראות את יקיריהן שבים בחיים. "בצד השני של הלב יש בכי ועצב ושברים נוראיים, וחיסרון וכאב, הרבה התמודדויות שעדיין צריכות מרפא", אמרה. לדבריה, השמחה והאבל מתקיימים יחד, באותו הזמן: "זה לא מעבר מאחד לשני, זה באותו רגע גם שמחים וגם שבורים".
"אבינתן לא פרח, אבינתן אילן"
כשנשאלה על הרושם שהותיר אבינתן בריאיון לאחר שובו, הסבירה דיצה אור את מקור החוסן שלו דרך יום הולדתו בט"ו בשבט והחיבור לשורשיו. "אבינתן לא פרח, אבינתן אילן. הוא אילן חזק, ותקיף, וגדול", אמרה. לדבריה, כוחו נובע משורשים עמוקים של תורה, מצוות, אמונה בה׳ וחיבור לעם ישראל. "עם שורשים כאלה הוא באמת מאוד חזק".
היא הוסיפה כי גם היישוב שילה, שבו גדל בנה, מחבר אותו לשורשים עמוקים במסורת היהודית. היא הזכירה את אחיה השילוני, שלימד את הבעל שם טוב את תורת החסידות, והדגישה: "כל תורת החסידות, השורש שלה זה משילה". לדבריה, החיבור הזה הוא חלק מהשורשים הרוחניים של אבינתן, שמהם צומחים פירות נפלאים.
הפרידה מנועה: "אני מתפללת שימצא את בת זוגו הראויה לו"
אחת השאלות המסקרנות בריאיון נגעה לפרידה בין אבינתן לנועה ארגמני, שנחטפה יחד איתו ממסיבת הטבע ברעים ושבה אף היא לישראל לאחר שחולצה. אור השיבה כי מדובר בהחלטה אישית של בנה, וכי היא מבינה שהשנתיים בשבי שינו את שניהם. "תקשיבי, הוא ילד גדול. הוא מנהל את החיים שלו, והבנתי שהם עברו כל אחד מה שעבר במשך השנתיים, וכל אחד השתנה לכיוון שהשתנה, ומה שהתאים קודם כבר לא מתאים עכשיו", אמרה.
לצד ההבנה שהקשר השתנה, דיצה שיתפה בתפילה האישית שלה לעתידו של בנה. "האמת, בינינו, אני מתפללת על זה כל בוקר, שימצא את בת זוגו הראויה לו משורש נשמתו, ויהיה לו בית טוב, ורגוע, ושמח, ומלא באהבה ובשכינה", אמרה.
כיבוד הורים – עוד לפני השבי
דיצה אור סיפרה על הדברים שכתב אבינתן בספרו, "מבעד לאדמה", ועל הקושי הגדול ביותר שחווה בשבי. לדבריה, בנה ציטט את הפסוק "והורדתם את שיבתי ברעה שאולה", המתאר את חששו של יעקב מאובדן בנו בנימין, והסביר שזה היה הדבר שהכי ריסק אותו, יותר מכל מה שעבר בשבי.
אמו של אבינתן קישרה את הדברים לשיחה שקיימה עם צלם שווייצרי שסיפר לה כי נחטף בקולומביה, ושיתף כי הדאגה להוריו הייתה הקושי הגדול ביותר עבורו. גם טייסים שהוחזקו בשבי הסורי והמצרי סיפרו לה כי דאגו להוריהם יותר מכול. "הכיבוד הורים שלו הוא מעל ומעבר", אמרה על אבינתן, וסיפרה כי לאורך התקופה ניסתה להרגיע אותו ולהסביר לו שהיא מוקפת בדאגה ובתמיכה. בחיוך הוסיפה: ״הסוכה של השנה עדיין מחכה לו".
