סערה חדשה סביב המגיש האנטישמי טאקר קרלסון התפרצה השבוע, והפעם סביב אמירותיו על מלחמת העולם השנייה. במהלך ראיון שערך בפודקאסט שלו, שבו התארח השר הבריטי לשעבר ג'ייקוב ריס-מוג, הטיל קרלסון ספק בצדקת החלטתה של בריטניה להילחם בגרמניה הנאצית ואף דן בטענותיה הטריטוריאליות נגד פולין. בתגובה מיידית, ריס-מוג העמיד אותו במקומו והטיח בו ללא מכבסות מילים כי הוא פוסע "על סף הגנה על היטלר".
במסגרת הפודקאסט של קרלסון, העלה המגיש תהיות סביב החלטתה של בריטניה להכריז מלחמה על גרמניה הנאצית ב-1939, ואף דן בטענות הטריטוריאליות של גרמניה כלפי פולין. בניגוד לציפיות, המרואיין שלו, פוליטיקאי השמרנים הבריטי ג'ייקוב ריס־מוג, לא נותר אדיש: הוא עצר אותו במקום והטיח בו בחריפות כי הוא פוסע "על סף הגנה על היטלר".
קרלסון הגיב בסרקזם להאשמות, והוויכוח המשיך לגלות חילוקי דעות עמוקים גם סביב המלחמה באוקראינה והיחס לרוסיה – כאשר ריס-מוג תמך בעמידה נחושה נגד מוסקבה, בעוד קרלסון ביקר בחריפות את קו המערב.
העימות בין השניים גלש גם לכלכלה, ושם נרשם רגע נוסף שהפך לוויראלי. קרלסון טען כי לרוסיה יש "כלכלה גדולה בהרבה" מזו של בריטניה, אך ריס־מוג קטע אותו מיד: "לא, לא, לא. אין לה כלכלה גדולה יותר מבריטניה. יש לה כלכלה קטנה יותר. יש לה צבא גדול יותר". קרלסון התעקש וטען כי לרוסיה עושר ומשאבי טבע רבים יותר ומגזר ייצור גדול בהרבה, אולם ריס־מוג השיב כי התמ"ג הרוסי נמוך מזה הבריטי. כשקרלסון טען שהתמ"ג אינו המדד היחיד לכלכלה, השיב ריס־מוג כי רוסיה היא "כישלון כלכלי", שלמרות משאביה העצומים לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה.
לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית שצוטטו בדיווחים בעקבות העימות, התמ"ג הנומינלי של בריטניה עומד על כ־4.26 טריליון דולר, לעומת כ־2.66 טריליון דולר ברוסיה. עם זאת, במדדים אחרים – למשל תמ"ג במונחי כוח קנייה – התמונה שונה, ולכן נכון לנסח שהטענה של קרלסון אינה נכונה כאשר משווים תמ"ג נומינלי, ולא לקבוע באופן גורף שרוסיה "קטנה יותר" בכל מדד כלכלי אפשרי.
התקרית הזו מצטרפת לשורה של סערות ציבוריות שקרלסון חווה בחודשים האחרונים מול הבית הלבן, בכירי המפלגה הרפובליקנית וארגונים פרו-ישראליים. אחת מנקודות השבר המרכזיות שהציתו את מלחמת האחים בימין הייתה הריאיון שערך קרלסון עם ניק פואנטס, לאומן לבן הידוע בהתבטאויותיו האנטישמיות, אשר תקף בשיחה את "היהדות המאורגנת באמריקה" והביע אהדה כלפי יוסיף סטלין.
הריאיון גרר גינויים מקיר לקיר. דמויות בולטות בימין השמרני, כמו בן שפירו, תקפו את קרלסון בחריפות והאשימו אותו בנרמול תכנים רעילים. המשבר התרחב והגיע לפתחו של מכון המחקר השמרני המשפיע Heritage Foundation, לאחר שנשיא הארגון, קווין רוברטס, עמד מאחורי קרלסון ופואנטס. עמדה זו הובילה למשבר פנימי חמור שכלל פרישה המונית של חברי דירקטוריון, חוקרים ואנשי צוות מכוח המשימה של המכון למאבק באנטישמיות, והפכה לסמל מובהק למאבק בין השמרנות הממסדית הוותיקה לבין הימין הפופוליסטי החדש.
הביקורת על קרלסון גלשה ישירות גם לתחום היחס לישראל ולקהילה היהודית. יורם חזוני, ממייסדי תנועת השמרנות הלאומית בארה"ב, אמר בראיון ל"ניו יורקר" כי "טאקר הוא המקדם המוביל של אנטישמיות בימין", והדגיש כי הבעיה אינה רק במדיניות חוץ, אלא בנזק שהמסרים שלו זורעים ביחס ליהודיםף עמדה המייצגת את תפיסתו, אותה קרלסון ותומכיו דוחים.
המתיחות הזו באה לידי ביטוי גם בצמרת הרפובליקנית: בכינוס של הקואליציה היהודית הרפובליקנית, נדרש סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס להסביר את קשריו עם קרלסון, והבהיר את מחויבותו ליהודים ולאדמת ישראל מבלי להתנער ממנו פומבית.
כזכור, הקרע המרכזי ביותר התחולל מול הנשיא דונלד טראמפ עצמו. קרלסון, שהיה מעמודי התווך שליוו את טראמפ ואף הופיע לצדו בקמפיין הבחירות ב-2024, הפך למבקר חריף של ממשלו, במיוחד סביב המדיניות מול איראן. באפריל תקף קרלסון מסר של טראמפ וכינה אותו "נתעב בכל רמה", ועד ספטמבר כבר אישר הנשיא בפומבי בראיון רדיופוני כי ניתק את קשריו עמו חודשים קודם לכן בעקבות "דברים רעים מאוד" שאמר.
