היום השבעה באוקטובר. היום מציינים את יום הזכרון הלועזי לטבח. באמת? כל יום אנחנו זוכרים את הטבח. והכאב כואב וההחלמה ארוכה, והשכול טרי, והפצע הוא פצע. ועדיין. משהו בציון יום הזיכרון הלאומי הזה אחרי יום הזיכרון הממלכתי שנקבע בתאריך העיברי לכ"ד בתשרי, זה שציינו שלשום, משהו ב"יצירת האלטרנטיבה" מזכיר לי קצת את השישה באוקטובר.
אין שני ימי שואה, אין שני ימי זכרון לחללי צה"ל. את מלחמת יום הכיפורים לא מציינים בתאריכים כפולים. והתחושה היא שיש הורדת ידיים לא רק על הנרטיב אלא גם על הכאב הלאומי. נכון זכותו של כל אדם לציין בדרכו ולהתייחד עם זכר נופליו כרצונו אבל יצירת טקס בסדר גודל מקביל לטקס הממלכתי יצירת סדר יום תקשורתי נוסף וטקס נוסף מבקשת להגיד אנחנו לא עם אחד.
נראה שיש פה לפחות חצי עם שלא מקבל את ימי ההתייחדות הרשמיים שלנו ולא רוצה להתחבר לטקסים הממלכתיים וכל זה רק כי ממשלת ימין עומדת בראשם. תכלס? זה בכלל לא נכון כמובן, כי רוב הציבור לא קולט את התרגיל והוא מתחבר לגמרי ליום הזיכרון הממלכתי בכ"ד בתשרי וגם לטקסים האלטרנטיביים שמתקיימים בשבעה באוקטובר, כי מי אנחנו שלא נכבד את זכר הקדושים שנפלו ביום ההוא ולא משנה מתי יבקשו מאיתנו לזכור אותם.
אבל בזמן שיש מי שמציין וזוכר ממקום תמים יש מי שעושה סיבוב ציני ומנסה לפלג אותנו. וזה קטע, כי דווקא יום הטבח היה צריך להחזיר אותנו אל הביחד שהיה כ"כ חסר כאן רגע קודם. אל המשותף. אל השבטיות, תוסיפו לזה שאת הטקס "הלאומי" שמנסה ליצר אלטרנטיבה מארגנת תנועת "קומו" שכולה פוזיציה פוליטית.
שורד השבי רום ברסלבסקי למשל לא הורשה לנאום בטקס אף על פי שהוא ניצול ישיר של תופת השבעה באוקטובר, אבל מה לעשות הוא לא הדמות הזו שמתאימה לתנועת "קומו" בעין. אז הוא בחוץ. וכן, אנחנו נזכור היום. גם היום. אבל נזכור גם למה קרה לנו הטבח הנורא הזה. איפה היינו יום קודם ואיך קומץ קטן וקיצוני גרר אותנו לפילוג ושנאה, פיצל את ימי הזכרון כבר אז.
אסור לנו לשכוח גם את השימוש הציני במשפחות החטופים ע"י אנשי מחאה שבזמן שאנחנו נלחמים בשבע זירות ומשתגעים מפחד על חטופינו לחצו אותנו מבפנים במקום את חמאס בעולם ומבחוץ. שהעלו את מחיר החטופים שלנו ונטעו בלב חמאס תקווה ואורך רוח לא להישבר, כי אולי המחאות בארץ יצליחו והם יקבלו את המחיר היקר כ"כ. לא נשכח את הוראת סינוואר להמשיך ולסכסך אותנו מבית – כי זהו נצחנו האמיתי של חמאס. אם נזכור את כל זה. נוכל גם היום לזכור את הטבח הנוראי מבלי ליפול לפוליטיקה שמנסים לכפות עלינו גם בימים הכואבים האלה. נוכל לקלוט את הסיבוב שמישהו מנסה לעשות עלינו בשם הזכרון. אתם מבינים? לזכור את השבעה באוקטובר זה לזכור גם את השישה באוקטובר לא פחות.
