מוצב נחל עוז הפך לאחד מסמלי האסון של 7 באוקטובר. בתוך המתקפה הרצחנית, כשמחבלים הסתערו לעבר מגורי החיילות והמיגונית שממנה נחטפו התצפיתניות, סרן עדן נימרי תפסה פיקוד. כשהיא חמושה בנשקה האישי, היא והלוחמות שלצדה נטרלו מחבל שחדר פנימה. כשמחבלים נוספים המשיכו להסתער בירי וברימונים, עדן נשארה להילחם ועיכבה אותם, זמן שאפשר ל-11 לוחמות להימלט ולהינצל. את רגעיה האחרונים נאלצה משפחתה להרכיב בהמשך מתוך העדויות של מי שהיו איתה באותו בוקר.
"כשהתחמושת נגמרה, היא נאבקה בהם בידיים"
את הקרב האחרון של בתם נאלצו הוריה של עדן להרכיב מתוך העדויות שהגיעו לאחר נפילתה. העדות שהמחישה יותר מכל את גבורתה הגיעה רק לאחר חזרתן מהשבי של לירי אלבג ונעמה לוי, התצפיתניות שנחטפו מהמיגונית. השתיים הגיעו לבית המשפחה וסיפרו להוריה של עדן כיצד נלחמה עד הרגע האחרון כדי להגן על מי שהיו לצדה. "הן הרגישו שליחות לבוא ולספר לנו את הסיפור. הן היו צמודות לעדן. וכשנגמרה לה התחמושת, נכנסו מחבלים והיא נאבקה בהם בידיים. ממש משכה את האש אליה". העדות הזו חיזקה עבור המשפחה את מה שכבר ידעו: עדן לא רק נשארה להילחם, היא הפנתה את האש אליה, גם כשכבר לא נותרה לה תחמושת, כדי לתת לאחרות סיכוי להינצל. עדן נפלה בקרב כשהייתה בת 22 בלבד. היא הגיעה לנחל עוז במהלך חג הסוכות כדי להחליף צוות שיצא לחופשה, מוצב שאותו הכירה עוד מתקופת מבצע שומר החומות.
"היא לחמה כלביאה"
מי שהכירו את עדן כמפקדת מתארים דמות שקטה, שקולה ומדויקת, גם ברגעים הקשים ביותר. "היא נכנסת בין כוונות, מסתכלת על הפינה, מישירה מבט לכיוון האויב, ובפקודה שקטה מסתכלת על הלוחמות שלה ועושה את מה שצריך". מפקדת שהכירה אותה סיפרה כי רק לאחר ששמעה את העדויות מהקרב הבינה עד כמה הדרך שבה פעלה הייתה יוצאת דופן. "זו הייתה סיטואציה בלתי אפשרית להיות בה. כשהן ראו את עדן, היא לחמה כמו לביאה. הן מספרות על בן אדם שפשוט נלחם בשבילנו ועושה הכול כדי שלא יפגעו בהן".
מספורטאית מצטיינת למפקדת לוחמת
עוד לפני השירות הצבאי הייתה עדן ספורטאית מצטיינת. היא הייתה שחיינית תחרותית, השתתפה באליפות אירופה לנוער וזכתה באליפות ישראל בשנת 2019. בהמשך בחרה לוותר על המסלול של ספורטאית מצטיינת ולשרת שירות משמעותי. מי שמנציחה אותה כיום בפני נערות המתכוננות לשירות קרבי סיפרה: "היא ויתרה על ספורטאית מצטיינת והלכה ועשתה הכול כדי להיות הכי משמעותית ולתת את כל מה שיש לה לתוך הצבא". מאז נפילתה, סיפורה של עדן מלווה צעירות בתחילת דרכן. עשרות נערות המתאמנות לקראת שירות קרבי השתתפו במסע אלונקות לזכרה, כשהן לובשות חולצות שעליהן נכתב "צוות נימרי".
"כל החלטה שהיא קיבלה באותו יום – אני גאה בה"
מאחורי סיפור הגבורה נותרה משפחה שמנסה לחיות לצד הגעגוע. באחד הרגעים האישיים ביותר בכתבה נשמעת האמירה: "אני מתגעגעת אליה, ושהיא גיבורה. היא הייתה יכולה פשוט להיכנס לרכב ולנסוע. אני אוהבת אותה, וההחלטה שלה ללכת ולשמור על בנות שהיא לא מכירה, וכל החלטה שהיא קיבלה באותו יום, אני מאחוריה ואני גאה בה".
החלומות שנקטעו – והמורשת שנשארה
עדן חלמה לטייל, לבנות בית ולהתחיל את החיים שאחרי הצבא. החלומות האלה נקטעו באותו בוקר, אבל אחריה נשארו משפחה, לוחמות שחייהן ניצלו וסיפור של פיקוד, אומץ והקרבה תחת אש. אביה תיאר את החיים מאז נפילתה במילים שממחישות את הפער בין הזיכרון הציבורי לבין הכאב של המשפחה: "רוב התושבים בארץ חיים בשעון מקולקל. פעמיים בשנה, ביום הזיכרון ובשבעה באוקטובר, הם איכשהו מסתנכרנים אלינו. אצלנו הכאב הוא רציף, ולא רק בשני התאריכים האלה". סרן עדן נימרי הייתה בת 22 כשנפלה. באותו בוקר היא בחרה להישאר, להילחם ולהגן על אחרות. ההחלטה הזו עלתה לה בחייה אבל אפשרה לאחרות להינצל והותירה אחריה מורשת של אומץ, אחריות והקרבה.
