ישראל ידעה עוד לפני שריקת הפתיחה בדיוק מה מונח על הכף. אחרי הניצחון הדרמטי 2:3 על סלובניה במחזור הקודם, הנבחרת של גיא לוזון הגיעה למפגש מול נורווגיה במקום השני בבית ז’ עם 10 נקודות, כשלהולנד היו תשע נקודות. המשמעות הייתה ברורה: ניצחון ישראלי יבטיח את המקום השני ואת הכרטיס לפלייאוף ללא קשר לתוצאה בהולנד. תיקו, לעומת זאת, היה מותיר את הנבחרת תלויה במשחק המקביל.
הנבחרת הישראלית עלתה למגרש בידיעה שמדובר ברגע האמת של הקמפיין. נורווגיה כבר הבטיחה את המקום הראשון ואת הכרטיס הישיר ליורו, אבל למרות זאת ישראל התקשתה לייצר את היתרון המיוחל. החבורה של גיא לוזון נלחמה, ניסתה לצאת קדימה וחיפשה את השער שהיה משנה את כל התמונה, אך בסופו של דבר נאלצה להסתפק בתיקו.
ישראל הצליחה לכבוש ולהוביל במהלך המשחק, אך היתרון לא הספיק כדי להכריע את ההתמודדות. נורווגיה מצאה את השוויון והחזירה את הלחץ לנבחרת בכחול-לבן. בדקות האחרונות ישראל ניסתה בכל הכוח להשיג שער ניצחון, אך השער המכריע פשוט לא הגיע.
במקביל, החדשות מהולנד לא היו מעודדות. ההולנדים הצליחו לנצח את בוסניה ובכך עלו למאזן של 12 נקודות – נקודה אחת יותר מישראל. המשמעות הייתה כואבת: התיקו של ישראל, שהיה יכול להספיק בתרחישים מסוימים, כבר לא היה שווה דבר מבחינת המאבק על המקום השני.
וכך, אחרי שריקת הסיום, נותרה ישראל עם תחושת פספוס עצומה. היא הגיעה למחזור האחרון כשהכרטיס לפלייאוף נמצא במרחק 90 דקות בלבד, אבל לא הצליחה להשלים את המשימה. במקום לחגוג העפלה, השחקנים נאלצו לעכל את העובדה שהקמפיין האירופי שלהם הסתיים.
